איסר זו שבועה. מכאן נראה כפירש"י בשבועות דף כ' דהאומר איסר ככר זה עלי ה"ז שבועה וכ"מ לקמן בשמעתין דהאומר איסר ככר זה עלי אסור דלא כמ"ש תוס' שם בשם ר"ח דה"ק מבטא הכתוב בפרש' הוא שבועה אבל איסר הכתוב בפרשה אינו שבועה שיאסור עצמו בלשון איסר אלא במתפיס בשבועה הכתוב מדבר ע"ש. שהרי כאן תני בברייתא תחלה איסר זו שבועה. וי"ל דסברי תו' דלרבא דפליג התם אאביי אסר עצמו הוא שבוע' וסוגי' דהכא אליבא דרבא אזלי. אך ממ"ש שם וז"ל וקשה דלקמן תני בברייתא איזהו איסר האמור בתורה וכו' ואלו אסר ככר זה עלי לא קתני ע"כ משמע דמברייתא דייק להו דאין איסר לחו' לשון שבועה מיהו בסוף דבריהם משמע דרבא סובר דאיסר לחוד הוה שבועה וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עשאו כנבלה. כתב הרמב"ם פ"ה מה' שבועות אם נשבע שלא יאכל נבלה וטרפה בין אכל בין לא אכל אין כאן חיוב שבועה כלל. וכ' הכ"מ זה פשוט מאחר שהוא מושבע מהר סיני אין שבועה חלה עליה ע"כ. ומשנה שאינה צריכה היא שהרי כבר כתב שם הלכה ע"ז נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור. ונראה שכיון למה שאמרו בסוגיין דאם נשבע על מה שנשבע כבר דמיא לנבלה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897