שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 3

תני בשם ר"ל אם היו וכו' בבוגרת הכתוב מדבר. וקשה לפ"ז מאי פריך בבבלי דף ס"ח ולתדר"י אם היו תהיה לאיש מאי עביד ליה לישני דאיצטרך לכדר' לעזר וי"ל דהבבלי לשיטתו דבדף ע"ג מוקי אביי לטעמיה דר"א משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ולאו מקרא יליף ליה. אך קשה דלקמן בפרקין משמע דר"א מסברא קאמר דבוגרת הארוס מיפר לה דאמרי התם מיסבר סבר ר"א במזונות הדבר תלוי וכו' וי"ל:

קשיא על דר' לעזר. בקונט' הגהתי וקשיא על דרבנן. דליכא לפרושי דקשיא לר"ל למה לי קרא הא סברא הוא שהבעל מיפר בבגר דכיון שבגרה כבר יצאה מרשותו דודאי צריך קרא דסד"א כיון שלא נכנסה עדיין לרשות הבעל אף הוא לא יפר:

יתומה שמת אביה מי מיפר לה הבעל מיפר. כתב הרשב"א בתשו' סימן תקס"ז ואם נתארסה ואין לה אב אין הארוס יכול להפר. ומביאו בש"ע סימן רל"ד ס"ה ותימא הרי מפורש כאן שהארוס מיפר נדרי יתומה. ומ"ש הש"ך שם דלעול' אין הארוס מיפר אלא בשותפות ואפי' מת האב אחר שנתארס' דינא הכי כדלקמן ס"ט ע"כ דברי תימא הם מאי אפילו דקאמר דודאי כשמת האב לאחר שנתארסה גרע שכבר נראו לאב ועוד אפילו בנדרים שנדרה לאחר מיתת האב כל שנתארסה בחיי האב אין הבעל יכול להפר לבדו כיון שבשעת אירוסין לא היה ראוי להפר בלא שותפות דבעל אבל אם מת האב קודם אירוסין מיד כשנתארסה נכנסה לרשות הבעל להפר נדריה ולפ"ז אין שום ראיה מהא דאמרי' בבבלי דף ס"ח ע"ב שאין הבעל מיפר אלא בשותפו' היינו בשכבר היה ביניהם שותפות וכן משמע שם בברייתא וצ"ע:

וקשיא על דרבנן. בקונט' הגהתי. אך קשה הא איצטרך ואם בית אשה נדרה ללמד שאין הבעל מיפר בקודמין וי"ל לפי מאי דמסיק קסבר ר"א דבשקידשה כשהיא בוגרת הבעל מיפר נדרים שהיו עליה כבר א"כ כ"ש נשואה דכבר יצאה מרשות האב ונכנסה לרשות הבעל. אך לפמ"ש בקונט' בד"ה מה מקיים ר"ל וכו' קשיא. וא"ת מאי קשיא ליה לר"ל הא איצטרך קרא בנשואה דאפילו בנערה הבעל לחוד מצי מיפר דבארוסה דוקא בוגרת יכול להפר ולא נערה וי"ל זיל בתר טעמא למה הארו' מיפר בבוגרת משום שיצאה מרשות האב כ"ש בנערה ונשוא' וכמ"ש:

אית ליה כולה מתמן. כתב הר"ן דף ס"ח לתדר"י דיליף מן בין איש לאשתו וכו' שאביה ובעלה מפירין נדריה מנ"ל שאינו מיפר אלא דברי' שבינו לבינה ואפשר דתרתי שמע מיניה. ותימא למה כתב בדרך אפשר הלא מפורש בסוגיין דר"ל דס"ל כתדר"י אית ליה דתרתי שמעי' מיניה. ונראה דחד' דריש ממשמעות' ואידך מיתור' וכמ"ש בקונט' ועיין בר"ן דף ס"ח: