אמר לון הוון ידעין כמה עדות יוצא מפיכם. משמע שהיו מאיימין על החדש שנראה בזמנו לקדשו. ובבבלי פ"ק דר"ה לא משמע כן. ואפשר שכך הי' מאיים על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו ודוחק. והי"מ פי' כמה עדות יוצא מפיכם לענין קביעת המועדות שהעושה מלאכה במועדיהן לוקה ואלמלא קביעותי' לא היה לוקה ע"כ. וקשה דבסמוך משמע שלא היה מאיימן בדבר הנוגע אל הנפשות ומלקות כדיני נפשות דמי' ועוד מה ענין זה לעדות טפי ה"ל למימר שגורם לכל ישראל לאכול חמץ בשביעי של פסח ולאכול ביוה"כ לכן פי' שבקונטרס עיקר אע"ג דבבבלי משמע דאפילו עד אחד נאמן וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' קה"ח. נראה דמ"מ צריך שיעיד עדותו לפני הב"ד:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 6 · הלכה 8 · Segment 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897