שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 2

(ושם בגמ') אם היתה חצר חלוקה וכו'. מכאן ראיה לדעת הרמב"ם פ"ז מה"נ דלאחר חלוקה שרי ודלא כמ"ש הרשב"א ומביאו הר"ן דף מ"ו ע"ב. ותמהני שלא הביאו הראשונים דברי הירושלמי. ומלבד הטעם שכתבתי בקונט' והוא מדברי הר"ן נ"ל עוד טעם אחר דלא דמיא ברירה דהכא לשאר ברירות בש"ס דאפי' אם נאמר שזהו חלק חבירו מ"מ אינו מהנהו שהרי אינו נוטל יותר ממה שהיה מגיע על חלקו:

עמד אחד מהן וכו'. מכאן ראיה לדעת הרשב"א ומביאו הר"ן דף מ"ו ע"א דאחד מן השוק אסור לכנוס לתוכו אם לא לצורך השותף. ודלא כרא"ה ומהתימא שלא הביאו דברי הירושלמי. כתב הטור סימן רכ"ו אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין לכנוס בו עד שיחלק ויכנוס כל אחד בשלו וכ"ש אם אחד מהם הדיר לא' מן השוק שאסור לכנוס בו לצרכו אם לא לצורך אחד מן השותפין בחצר. ותמהו עליו דהשתא כי הדיר לשותף עצמו אסור לכנוס כ"ש היכא שהדיר לאחר שאסור לכנוס לצורך השותף והניחו בצ"ע. ואפשר לומר דכוונת הטור כשהדיר לאחר אף לאחר שחלקו אסור לכנוס אפי' לחלק אותו שלא הדירו אם לא לצורך השותף דדוקא השותף מותר בו לאחר חלוקה משום דאנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יאסור עליו חלקו אבל באיניש אחרינא ליכא למימר הכי והבן. ועיין בלח"מ פ"ז מה' נדרים:

התנו ביניהן וכו'. קצת קשה למה לא מספקא ליה בסתם מדיר שאינו שותף אם מותר לכנוס לחצרו לראב"י גם למה לא מייתי מתני' דר"פ אין בין המודר דאוסר דריסת הרגל ובבבלי מוקי לה כמ"ד וויתר אסור וי"ל דהיינו פלוגתייהו דראב"י ות"ק:

והא דתנינן תמן לא ישאילנו וכו'. מכאן סייעת' למ"ש הר"ן דף מ"ג אמתני' דלא ישאילנו דכל הני לא גרע מוויתר. ולפום סוגיין מותר ממש הן:

והא דאר"ש בן יקים בשלא ישהא. פירשתי בקונט' דקאי אהא דתנן המודר הנאה מחבירו לפני שביעי'. וליכא לפרושי דקאי אהא דתנן התם המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו וארשב"י שלא ישהא דהתם הטעם משום שמהנהו שראוי ליטול שכר על עמידה של זמן מרובה וכמ"ש שם: