שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 10 · הלכה 8 · Segment 6

היך עבידא נדרה וכו'. עיי' בקונט'. מיהו קשה מאי קשיא ליה היך עבידא הא איכא לפרושי כפשטא אם יוכל לשאול על הקמתו ולהפר אח"כ. לכך נראה דל"ג היך עבידא א"נ שינוייא הוא וה"ק איך אפשר שישאל על ההיקם שאין הפרה אחר הקמה. מיהו בבבלי דף ס"ט מפורש א"ר יוחנן נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר. לכך נראה דל"ג ליה. וכ"מ מדברי הרשב"א והרא"ש והר"ן שהעתיקו דברי הירושלמי בסמוך נדרה האשה וכו' ולא העתיקו דברי ר' יוחנן ש"מ דמילתא באנפי נפשא היא. והר"ן כתב בדף ס"ט דמיבעי' ליה לרבא אם יש שאלה בהפרה דאיתקושא אתקוש וכו' ובדף פ"ו ע"ב כתב דלאו לכל מילי איתקוש וצ"ע וי"ל:

נדרי עצמו הן. מכאן ראיה מבוררת לפירושי לעיל פ' השותפין וע"ש בתו' בד"ה אינו נשאל לזקן וכו'. ומן התימא על הכ"מ שתמה על הריב"ש מה ענין נדרי עצמו לכאן כיון שהוא עצמו לא נדר אע"פ שנהנה בהתרתו לא מיקרי נדרי עצמו ע"ש הרי מבואר כאן בהיפך. דע"כ לא פליגי ת"ק ור"י אלא בנדרים שבינה לבין אחרים אבל בנדרים שבינה לבינו שנהנה בהתרתו לכ"ע אסור וכל המפרשי' הרשב"א והרא"ש והר"ן מביאים דברי הירושלמי הזה להלכה ובסמוך לו הביאו סוגיא דהשותפין וצ"ע ועמ"ש בתוס' בסמוך:

ר"ח תני לה בשם חכמים. כתב הרשב"א פ' אלו נדרים בשם הרמב"ן הלכתא כר' יודה דהא ר"ת תני לה בשם חכמים וכ"כ הרא"ש בפסקיו. וקשה דמשמע מדבריהם דפשיטא ליה דסמכי' אהא דר"ת. וקשה כיון דמספקא ליה לירושלמי אי סמכי' אהא דר"ת איך פשיטא ליה להרמב"ן. וא"ל דה"ק ספק נדרים להחמיר וסמכינן אדר"ת לחומרא. אף שאין זה במשמע לשונם שבקיה דאיהו דחיק ומוקי אנפשי'. אך קשה הא חומרא דאתי לידי קולא היא שהנדרים חלים על דבר מצוה ואי ס"ד שאין הבעל הזקן יכול להתיר עוברת על המצוה ויש ליישב כיון דגוף ההיתר ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא ודוחק ומ"ש הרשב"א דבבבלי דף ח' פליג אירושלמי ע"ש ובר"ן שם נ"ל דהאי דרבינא איירי ביום שמעו אלא שרצה להתירו מטעם חכם ונ"מ שאם עברה על נדרה פטורה משא"כ בבעל שמיפר מכאן ולהבא כמ"ש הרמב"ם פי"ב אבל בירושלמי איירי שהקים או שלא הפר ביום שמעו הלכך מספקא ליה אי הוה כנדרי עצמו. ובזה י"ל מה שהקשיתי בסמוך בד"ה נדרי עצמו וכו'. עוד אני תמה על הרא"ש שכתב בפ"ק דמכלתין דברי הרא"מ בסתם דהלכה כרבנן דאדם מתיר נדרי אשתו ובפ' בתרא דמכלתין כתב דברי הרמב"ן בסתם דהלכה כר' יהודה שאין אדם מתיר נדרי אשתו. עוד כתב הרא"ש פ' הדר אם בני ביתו של תלמיד צריכים הוראה ושאלו לו איכא לספוקי אי שרי וכו' והדעת נוטה לאיסור ע"כ. ותימא למה לא פשט מסוגיא דפ"ק דמכלתין דף ח' דאמר ש"מ מדרבינא דתלמיד אסור למשרי נדרא במקום רבו. אע"ג דנדר דדביתהו הוי אפ"ה אסור ואין לומר דהתרת נדרים חמירי דא"כ מאי צריך להוכיח מהכא הא הלכה רווחת בישראל דתלמיד אסור להורות הלכה בפני רבו. ודוחק לומר דקמ"ל אפי' להתיר נדרים לבני ביתו. שאין לשון הש"ס סובל פירוש זה וצ"ע רב כל הני מילי דאמרן: