שבועה שלא אוכל ג' ימים וכו'. וקשה מאי קאמר ממתיני' אותו עד שיאכל הא אפשר שיצום ג' ימים וג' לילום ומאי קמ"ל פשיטא העובר על שבועתו לוקה ונראה דה"ג שבועה שלא אוכל שבעה ימים ממתיני' וכו'. ואע"ג דאי אפשר לקיימו ודמיא לנשבע שלא ישן ג' ימים א"כ למה ממתינו י"ל דהכא שאני דאפשר לקיימו שלא לאכול אלא שהדבר ברור שימות הלכך קאמר דממתיני' אבל שלא ישן ג' ימים דאי אפשר לקיימו הלכך מלקין אותו מיד. והרמב"ם כתב פ"ה מה' שבועות נשבע שלא ישן ג' ימים או שלא יאכל ז' ימים מלקין אותו ויאכל מיד. וכתב בט"ז סי' רל"ז הטעם דה"ל כנשבע להמית עצמו וה"ל נשבע לבטל את המצוה. וצ"ל דהירושלמי סובר דאפשר שלא יהא נשבע לבטל את המצוה כגון שנשבע לעשות כך לשם מצוה א"נ קסבר הירושלמי דמותר למסור נפשו לקיים מצוה וזה שרוצה לקיים שבועתו לא הוי נשבע לבטל את המצוה. ומחלוקות ישנה היא בין הפוסקי' אי וחי בהם רשות או חוב:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897