שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 10 · הלכה 4 · Segment 1

עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו. מדנקט האי לישנא ולא תנן עד שלא תינשא משמע דברשות הדבר תלוי ואע"פ שלא נישאת הבעל לחוד מיפר. וזה סייעתא גדולה לדעת האומרים שמסורה לשלוחי הבעל ככנוס' היא אף להפרת נדרים וכמ"ש הב"י בי"ד סימן רל"ד. ועיין בתי"ט. וכן משמע לשון המשנה בסיפ' וחכ"א אין הבעל מיפר עד שתיכנס לרשותו. מיהו בירושלמי בכתובות דף י"ז ע"ב מפורש דאין מסירה ככניסה להפרת נדרים. ועמ"ש שם בתוס'. בד"ה ר"ל וכו'. ונראה שע"ז סמך הטי"ד שם וכתב דמסירה לאו ככניסה. ודלא כמ"ש הב"י שם ע"ש:

וכן הבעל עד שלא וכו'. עיין בקונט'. וקשה מנ"ל שאין הבעל מיפר בקודמין שכבר היפ' האב ואי משום דכתיב ואם בית אישה נדרה דלמא קרא לא איירי אלא בנדרים שלא הפר האב שאין הבעל יכול להפר אחר הנישואין שאז אין האב יכול להפר אבל נדרים שכבר היפר האב בעודה ארוסה יכול הבעל להפר חלקו אפי' לאחר הנישואין וכן הדעת נותנת שהרי עלוי עלי' הבעל בנישואין שנדרים שנודרת אחר הנישואין מיפר לבדו. וטפי קשיא קושיא זו אהא דאמרי' בבבלי בר"פ דף ס"ז ע"ב אימא אם בית אשה נדרה שאין הבעל מיפר בקודמין ומשני ימיני' ארוס מיפר בקודמין אלא לאו משום שותפתי' דאב ופי' הרא"ש תיקשי לך ארוס מיפר בקודמין ובעל אינו מיפר בתמי' וכו' ע"ש. ומאי קושיא הא חזינן דעדיף הארוס לענין שותפות האב דמיפר בקודמין וכשנשאה אף שכבר הפר האב אין הבעל יכול להפר אפילו חלקו ויש לחלק וצ"ע: