שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 6 · הלכה 8 · Segment 11

ת"ר וידבר משה וגו'. בת"כ מייתי להך דרשא בריש הפרשה ופי' בק"א דכתיב דבר אל בני ישראל וגו' והאי בני ישראל מיותר דכבר כתיב וידבר ה' אל משה לאמר והיינו לאמר לישראל ע"ש. והדבר תימא הלא אורחי' דקרא לומר כן ובכל המקומות ממעטינן עבדי' כמפורש בריש ת"כ ובכמה מקומות שם. אבל הפי' הנכון שכוונת הת"כ בני ישראל דכתיב בקרא דוידבר משה הוא מיותר וכמפורש בסוגיין וכמ"ש בקונט':

והן שהגיעו לנהר פרת. כתבו תוס' בסנהדרין דף י"א בד"ה ומפני גליו' ישראל משום דהנך דיתבי בא"י א"צ לעבר דאפילו האחרון יכול להגיע מר"ח ניסן עד הפסח כדתנן פ"ק דתענית ט"ו יום עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ע"כ. ומסוגיין משמע איפכא דאפילו מנהר פרת אין יכולין לבוא מחמת הדרכי' או עיכוב אחר והרמב"ם כתב פ"ד מה' קה"ח ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו לירושלים מעברין את השנה כדי שיהיה להם פנאי ע"כ ולשון זה ועדיין לא הגיעו לירושלים לפום ריהטא תמוה שהרי עוד י"ד יום שיכולין לבוא וצ"ל שכוונתו ועדיין אין זמן שיגיעו לירושלים ודוחק. אך עדיין קשה למה לא ביאר דין זה דדוקא בשכבר הגיעו לנהר פרת ונראה דבודאי כשהגיעו לנהר פרת אפשר להן לבוא בפסח לירושלים כמ"ש תוס' אלא ודאי שמפני העיכוב שבדרכים אינן יכולין לבוא ולזה א"צ לומר משום גליות שנעקרו שאף ביושבי א"י הדין כן כמפורש שם בבבלי בתחלת הברייתא שמעברין מפני הדרכי' והגשרי' ש"מ שהבבלי פליג הלכך לא סמכו על הירוש' בזה: