הוון בעי מימר מלוח לעולם הא מלוח לשעה לא צריך טעם מאי נפקא מיני' אי מלוח לשעה הוי מלוח או לא הא בנדרים אין חילוק ונ"ל דקאי אהא דקיי"ל מלוח הרי הוא כרותח אי אפי' מילוח לשעה הוי כרותח או לא. ולפי מאי דמסיק דמלוח לשעה הוי מלוח א"כ אף מלוח לשעה הוי כרותח. וזו ראי' גדולה לפיר"ת דכל מליחה שמולחין לקדרה מיקרי אינו נאכל מחמת מלח ודלא כי"א דלא מיקרי רותח אלא כגון עיבוד שמולחין אותו הרבה לצורך הדרך ועיי' בטי"ד סי' צא:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897