ואי [ואם] תאמר שלא סמיך [סומך] אדם לגבול חבירו בדבר העלול להזיק, היכי משכחת לה [איך אתה יכול למצוא אותה]? אמר רב פפא: כאן מדובר בלוקח (קונה), שקנה מקצת שדה חבירו ובו דבר המזיק, כגון משרה או חרדל, ובחלקו השני של השדה העמיד הקונה דבר הניזק, ונמצא שהדבר המזיק נעשה סמוך לגבול השכן בהיתר.
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא · דף 18b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומקשים: אי [אם] מדובר בלוקח, מאי טעמא דרבנן [מה הטעם של חכמים] שהשני יכול לדרוש ממנו להרחיק? הלא ברשות גמורה עשה! ועוד אפשר לשאול, מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יוסי שחולק דווקא בחרדל ודבורים? אפילו משרה וירקא [וירק] נמי [גם כן] צריך להיות בהם דין זה, מדוע יהא חייב להרחיק, הואיל ועשה בהיתר!
אמר רבינא: כך צריך להבין, קא סברי רבנן [סבורים חכמים בכלל]: על המזיק להרחיק את עצמו. כלומר, מי שגורם נזק לאחר הוא זה שצריך להתרחק, שלא יביא לנזק, ואפילו עשה מתחילה ברשות (כגון שקנה מחצית שדה).
ומקשים: מכלל הדברים אתה לומד שר' יוסי שחולק סבר [סבור] כי על הניזק להרחיק את עצמו, ואולם אי [אם] לדעתו על הניזק להרחיק, אפילו משרה וירקא [וירק] נמי [גם כן] אין בעל המשרה צריך להרחיק, ומדוע מחלק ר' יוסי בין אלה לדבורים וחרדל!
אלא, לעולם צריך לומר שר' יוסי נמי [גם כן] על המזיק להרחיק את עצמו סבירא ליה [סבור הוא], ואף שעשה ברשות, ואולם הכי קאמר להו [כך אמר להם] ר' יוסי לרבנן [לחכמים]: תינח [נניח] משרה וירקא [וירק], שמחייבים את המזיק להרחיק, משום דהני מזקי הני והני לא מזקי הני [שאלה מזיקים את אלה ואלה אינם מזיקים את אלה], המשרה מזיקה את הירק, והירק אינו מזיק למשרה, אלא חרדל ודבורים — תרוייהו מזקי אהדדי [שניהם מזיקים זה לזה] ומשום כך, כיון שנזרע החרדל ברשות — מדוע לא נחייב אף את בעל הדבורים להרחיק?
ומעירים: ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? — הם סבורים שדבורים לחרדל לא מזקי ליה [אינם יכולים להזיק לו]. וטעמו של דבר: אי בבינתא [אם מדובר בזרע] — לא משכחא ליה [אין אתה מוצא] הזדמנות שהדבורה תגיע אליו, אי בטרפא [אם בעלה] — הדר פארי [חוזר וצומח] ואין כאן נזק.
ושואלים: וסבר [והאם סבור] ר' יוסי כי על המזיק להרחיק את עצמו? והתנן [והרי שנינו במשנה], ר' יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן — לא יקוץ זה את האילן, שזה חופר בור בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו! אלא, לעולם צריך לומר שר' יוסי סבירא ליה [סבור הוא] שעל הניזק להרחיק את עצמו, ולדבריהם דרבנן קאמר להו [של חכמים אמר להם], לפי שיטתם, וכך אמר:
לדידי [לעצמי, לשיטתי] על הניזק להרחיק את עצמו, ואפילו משרה וירקא [וירק] לא בעי רחוקי [צריך בעל המשרה להרחיק]. אלא לדידכו דאמריתו [לכם, לשיטתכם שאתם אומרים] שעל המזיק להרחיק את עצמו, תינח [נניח] משרה וירקא [וירק], דהני מזקי הני והני לא מזקי הני [שאלה מזיקים את אלה ואלה אינם מזיקים את אלה], אלא חרדל ודבורים — תרוייהו מזקי אהדדי [שניהם מזיקים זה לזה], ואם עשה בעל החרדל ברשות — מדוע לא נחייב אף את בעל הדבורים להרחיק?
ומוסיפים: ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? דבורים לחרדל לא מזקי ליה [מזיקות אותו], אי בבינתא [אם בזרע] —
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://korenpub.co.il/collections/koren-talmud-bavli-1
- הערות המהדורה
- Hebrew from The William Davidson digital edition of the Koren Matanel Talmud Bavli by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a> שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 13ee8201f44f320dec64a71ff00b355d7121e8f78e006f49a5daeee3f6361096