במגורשת ואינה מגורשת, כלומר, אשה שיש ספק בגירושיה, וכדברי ר' זירא, שאמר ר' זירא אמר ר' ירמיה בר אבא אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים באשה שמחמת ספק הריהי מגורשת ואינה מגורשת — בעלה חייב במזונותיה כל עוד לא נתגרשה גירושין גמורים. וכיון שכך, היה מקום לומר שיש לה זכות מסויימת בנכסיו, ואין להוכיח ממה שמחזיקה בהם, ולכן הוצרך לומר שאף אשה כזאת — יש לה חזקה, שאם היתה קרקע זו שלו — היה מוחה בה.
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא · דף 47b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
א אמר רב נחמן, אמר לי רב הונא: כולן, כל אלה שנמנו לעיל, שאין להם חזקה, שהביאו ראיה אם על ידי שטר או עדים — ראייתן ראיה, ומעמידין את השדה בידן. ואולם גזלן שהביא ראיה — אין ראייתו ראיה, ואין מעמידין שדה בידו, שחוששים שאף ראיה זו —
מחמת אונס נעשתה. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? הלא תנינא [שנינו] כבר דבר זה: לקח (קנה) שדה מסיקריקון (אנס) שגזל שדה זו, או גרם על ידי כפיה שהבעלים יוכרחו להעביר לו את השדה, וחזר ולקח אחר כך את השדה מבעל הבית — מקחו בטל. משמע שאין משמעות למכירה שבאה בגזלנות, אף שיש ראיה למכירה!
ומשיבים: בכל זאת יש חידוש בדברי רב הונא, לאפוקי [להוציא, למעט] מדברי רב, שאמר רב: לא שנו שמקחו של הקונה מסיקריקון בטל, אלא במקרה שרק אמר ליה [לו] הבעלים: "לך חזק וקני" [החזק וקנה] ולא כתב שטר, אבל אם כתב לו בשטר קנה.
קא משמע לן [השמיע לנו] רב הונא בדבריו שאין ראייתו של גזלן ראיה כדברי שמואל בענין סיקריקון, שאמר: אף בשטר נמי [גם כן] לא קנה, עד שיכתוב בעל הבית המוכר גם אחריות נכסים.
ורב ביבי מסיים בה בהלכה זו של רב הונא, משמיה [משמו] של רב נחמן: קרקע אין לו לגזלן, אף שיש בידו שטר קניה, אבל מעות ששילם יש לו, ומקבלם בחזרה מידי בעל השדה. במה דברים אמורים שמקבל ממון בחזרה? — דווקא כשאמרו עדים: בפנינו מנה לו הגזלן כסף ושילם לו. אבל אם אמרו עדים: בפנינו הודה לו הבעלים ששילם לו — לא, כדברי רב כהנא, שאמר: אי לאו דאודי ליה, הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור [אם לא שהיה מודה לו בעל כורחו, היה מביא אותו ואת חמורו לפקיד השלטון] ולכן אין סומכים על הודאה בלבד.
ב ובענין זה של מכירה מתוך אונס אמר רב הונא: אפילו תליוהו [תלוהו, את הבעלים] או כפו אותו באופן אחר וזבין [ומכר] — זביניה זביני [מכירתו מכירה]. ומבררים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אם משום ההנחה שכל מה דמזבין איניש [שמוכר אדם] מחפציו, אי לאו דאניס [אם לא שאנוס] היה מחמת חוסר כסף לא הוה מזבין [היה מוכר], ואפילו הכי זביניה זביני [כך מכירתו מכירה], ומשמע שלענין מכירה אין צורך שיהיה הדבר מרצונו השלם? — מכאן אין ראיה, ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני [ושמא שונה אונס של עצמו כגון שזקוק לכסף מאונס שנאנס על ידי אחרים]! אלא נאמר כי טעמו הוא כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://korenpub.co.il/collections/koren-talmud-bavli-1
- הערות המהדורה
- Hebrew from The William Davidson digital edition of the Koren Matanel Talmud Bavli by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a> שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 13ee8201f44f320dec64a71ff00b355d7121e8f78e006f49a5daeee3f6361096