בנו אסור לקיימו וכו'. כבר נתבאר בדיבור דלעיל לטעמא דהרמב"ם הכריע בסוף פ"ג מהל' שמיטה כהאי מ"ד ואע"ג דמסקינן בפ"ק דמו"ק (דף יג) גבי שדה שניטייבה בשביעית הטיבה ומת בנו זורעה התם ליכא אלא משום קנסא דהחרישה בשביעית לצורך מוצאי שביעית היא ולדידיה קנסו רבנן לברי' לא קנסו רבנן כדקאמר התם אבל הכא דאיכא טעמא מפני שהיו מזלזלין בשביעית כדאמרינן לעיל שחשודין היו על השביעית וכל זמן שהנטיעה קיימת איכא חשדא שנטעו בשביעית ותנן לקמן בפ"ב דתרומות הנוטע בשביעית יעקור אבל החרישה אינה ניכרת לאחר זמן שנחרשה בשביעית ולית בה משום מראית העין כנטיעה וכ"פ הרמב"ם לשני דינים אלו בפ"א שם בהלכה י"ב וי"ג ע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a702340066f1feaa59156e1f58d3738aea082ec6c4bb6f0e1bf587f6a8c7c765