אמר ר' ירמיה בעלי לוף שוטה הוא מתני' וכו'. כדפרישית דמוכרח הוא דענין בפ"ע הוא ולא קאי אדלעיל וכמו שרצה הר"ש לפרש זה ע"ש דמלבד שהוא פי' דחוק וכן במה שפי' לקמן מילתיה דר' ירמיה אמרה וכו' שנמצאו בתוך דבר וכו' בעיקר הלוף השוטה ולא אמרינן בטלי להו אגב עיקר וכו' זה קשה דמהיכי תיתי לומר כאן בטלו העלין הלא זה אינו מתקיים בארץ והעיקר הוא מתקיים בארץ ומה שייך ביטול בכאן ועוד לישנא דנמצא לא שייך כלל לפי פירושו וה"ל למימר שהוא בתוך דבר וכו' וכן במה שפי' ששיקף הוא שתולש העלין מן העיקר ואין זה משמעות הלשון ולא נאריך בזה דהסוגיא מתבארת כמשמעה והאי מה עבד לה ר' ירמיה על הברייתא דבר קפרא קאי כמבואר הכל בפנים:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a702340066f1feaa59156e1f58d3738aea082ec6c4bb6f0e1bf587f6a8c7c765