מי מודיע וכו'. בעל המאור ז"ל מביא לזה בריש פ"ק דר"ה וכתב ומכאן אנו למדין שכל טעות שהעדים מצויין לטעות בה נאמנים הם בעצמן על זה ואין בזה משום חוזר ומגיד וצריך בזה ב"ד גדול ולהחמיץ הדין ובגמ' דילן מצינו כיוצא בדבר הזה בההוא תברא דהוה חתים עליה ר' ירמיה בר אדא כדאיתא בפ' גט פשוט עכ"ל והר"ן שם בפ"ק דר"ה כתב על זה נראה מדבריו שהעדים נאמנין בכך אפי' בשכתב ידן יוצא ממקום אחר אבל הרמב"ן ז"ל כתב בפ' איזהו נשך דהאי ירושלמי בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר קאי ומשום הכי נאמנין ואין כאן מקום להאריך בזה אבל ודאי כל טעותא דעבידי עדים למיטעי ביה לית ביה משום חוזר ומגיד כדמוכחא ההיא דפ' גט פשוט והארכתי בזה במקום אחר:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 10 · הלכה 3 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a702340066f1feaa59156e1f58d3738aea082ec6c4bb6f0e1bf587f6a8c7c765