מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 3

במה נתחייבו ר"י ב"ח אמר מד"ת נתחייבו וכו'. כבר זכרתי מזה בפ' אלמנה לכ"ג בהלכה ג' ובכמה מקומות דפלוגתא דרבוותא בענין תרומות ומעשרות בזמן בית שני היא פלוגתא דאמוראי הכא דהתוס' פ' הערל (דף פ"ב) ד"ה ירושה ראשונה ושניה יש להן וכו' ס"ל דמן התורה נתחייבו ורצו לפרש שם דגם דמ"ד הכא מאיליהן קבלו וכו' שחייבו עצמן מאליהן וקדשו למה שהחזיקו וכיון שקדשו קדשו מן התורה וכן הוא דעת הראב"ד ז"ל בהשגה סוף פ"א דהל' תרומות ודעת הרמב"ם ז"ל שם דתרומה אפי' בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם וכו' ובענין פירושו להאי דר"א דהכא דמפרש כפשטן דמאליהן קבלו ומדרבנן הוא ולא כפי' התוס' כדלעיל פשוט הוא דזה נלמד מכמה וכמה מקומות בהאי ש"ס בסוף פרק הרואה דקאמר בפשיטות כמ"ד מאליהן קבלו את המעשרות ומדרבנן משמע ובפ"ג דדמאי בהלכה ג' וכן בפ"ק דתרומות וביבמות בפ' הנזכר ובפ' י"ג ובפ' עשרה יוחסין קאמר סתמא דהש"ס כמ"ד מאליהן וכו' וכיון שכן הכריע האי ש"ס כהאי מ"ד ומדרבנן ועוד דבפ"ז דיבמות קאמר אביי בהדיא דתרומה מדרבנן כמ"ד מאליהן קיבלו את המעשרות וכיון שכן תו לא קשה נמי הא דדקדק הראב"ד מההיא דר' יוחנן דסוף פ' הערל דהלכתא כאביי דבתראה הוא וכך אמרו בפ"ד דגיטין בהלכה ג' ועיין לקמן בפ"י בהלכה ג' ד"ה אימתי פסקו היובלות מה שיתבאר עוד מענין זה ומההיא דפ"ט דערכין בס"ד: