[מספר תורת האדם: היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להצילן. אמר רשב"ג במה דברים אמורים שלא נגעו במטה. אבל נגעו במטה אסורין. ודוקא במטה הנקברת עמו ומשום דמחלפי בתכריכי המת.
ותניא (באבל רבתי פי"ג) מזרקים כלים על המת. וקולטין ומצילין עד שלא יזכה בהם המת. שכל הכלים שהמת זוכה בהן אסורים בהנאה. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבורה. היו אביו ואמו וכו'. ותניו אידך באבל (פ"ט) כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המתים. ויש שמצילין ויש שאין מצילין. עד שלא הגיעו לארון מצילין. משהגיע לארון אין מצילין. אבל מלמדין שלא יהא חבלן. מפני שאמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי ר' מאיר. ר' אלעזר בר' צדוק אומר מנוול. ורשב"ג אומר מרבה עליו את הרמה. ר' נתן אומר כסות היורדת עם האדם וכו'.
ומסתבר כגון אלו הכלים שאסורין בהנאה בשבילו נקברין עם המת. ולא עם המת ממש. שאין כבודו בכך. אלא עמו בתפיסתו. וכדתניא (ירושלמי נזיר ז,א) קבור תקברנו מצות עשה מנין אתה מרבה הסייף שנהרג בו. והעץ שנתלה בו והסודרים שנחנק בהן שכלם טעונים קבורה. ת"ל כי קבר תקברנו. הא כיצד קבורה לו קבורה לעצו קבורה לאבנו. הא כיצד מעמיד שלשה טפחים כדי שלא תעצם המחרישה.
ושורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי. שנאמר ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך (ע"ז דף י"א ע"א). וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים. ומה הן שורפין עליהם מטתן וכלי תשמישן. ומעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר את מטתו וכלי תשמישו בשבעים מנה צורי. עוקרין סוס שרכב עליו. ואיזהו עיקור מנשר את פרסותי' מן הארכובה ולמטה. בתוספתא בסנהדרין כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים אבל לא על הדיוטו' הלכך אם בא לשרוף על הדיוטות מעכבין על ידו דאיכ' יוהר' והשחתה.]
ותניא (באבל רבתי פי"ג) מזרקים כלים על המת. וקולטין ומצילין עד שלא יזכה בהם המת. שכל הכלים שהמת זוכה בהן אסורים בהנאה. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבורה. היו אביו ואמו וכו'. ותניו אידך באבל (פ"ט) כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המתים. ויש שמצילין ויש שאין מצילין. עד שלא הגיעו לארון מצילין. משהגיע לארון אין מצילין. אבל מלמדין שלא יהא חבלן. מפני שאמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי ר' מאיר. ר' אלעזר בר' צדוק אומר מנוול. ורשב"ג אומר מרבה עליו את הרמה. ר' נתן אומר כסות היורדת עם האדם וכו'.
ומסתבר כגון אלו הכלים שאסורין בהנאה בשבילו נקברין עם המת. ולא עם המת ממש. שאין כבודו בכך. אלא עמו בתפיסתו. וכדתניא (ירושלמי נזיר ז,א) קבור תקברנו מצות עשה מנין אתה מרבה הסייף שנהרג בו. והעץ שנתלה בו והסודרים שנחנק בהן שכלם טעונים קבורה. ת"ל כי קבר תקברנו. הא כיצד קבורה לו קבורה לעצו קבורה לאבנו. הא כיצד מעמיד שלשה טפחים כדי שלא תעצם המחרישה.
ושורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי. שנאמר ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך (ע"ז דף י"א ע"א). וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים. ומה הן שורפין עליהם מטתן וכלי תשמישן. ומעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר את מטתו וכלי תשמישו בשבעים מנה צורי. עוקרין סוס שרכב עליו. ואיזהו עיקור מנשר את פרסותי' מן הארכובה ולמטה. בתוספתא בסנהדרין כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים אבל לא על הדיוטו' הלכך אם בא לשרוף על הדיוטות מעכבין על ידו דאיכ' יוהר' והשחתה.]