כסא רחמים על מסכת סופרים · פרק 12 · הלכה 1

בברכות ואין מפסיקין בקללות שהכל יקרא עולה א': קוצים קוצים שלא יהיו פסקי פסקי:

תוספות
מפסיקין בברכות. וא"ת מה ס"ד היה שלא להפסיק בברכות מאחר שמתחיל ומסיים בדבר טוב. וי"ל דס"ד אמינא דמרובה מדה טובה וכשם דאחד קורא הקללות מכ"ש דאחד יקרא הברכות שבפעם אחד נראית חיבתו יתברך לברך כל כך ברכו' קמ"ל דאדרב' מפסיקין בברכות ולכתחילה יהיו שנים עולים בברכות דבזה נראה דמה שנקראות הקללות בעולה אחד הוא לחיבה לסיים קריאתן תיכף ולא להתעכב בהם. א"נ לרמוז דכל ברכה כלולה מכמה ברכות וכקורא שיעור מהברכות הוא ברכות רבות מאד דכמה כלול וכלול בברכות שקרא. אם כן לרמוז שהברכות יהיו בריוח ובמתון וזמן זמניהם יהיה ארוך:

דכתיב ואל תקוץ בתוכחתו וכו. בשילהי מגילה אמר ר' חייא בר גמדא א"ר אבא דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס ופירש"י אל תמאס והמפסיק בהם מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמס' סופרים יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצים קוצים פסקים פסקים. ויש להרגיש קצת דהול"ל דהכי אמרו בירושלמי על משנה זו. וכתב הרב יפה מראה ז"ל דמ"מ אינו יוצא מידי פשוטו שהעושה אותם קוצים הוא כקץ בהם שאינו חפץ בקריאתן: