כסא רחמים על מסכת סופרים · פרק 16 · הלכה 7

תלמיד ותיק. פירש"י ז"ל בברכות ותיקין ענוים ומדקדקים במצות: שלא מאותו הטעם שכל פן היה אומר מטעם אחר: שאם כן שאם כך יאמרו בעלי הסברות כל אחד מטעם אחד יבואו למנין ורבו המטהרין וכו': טהור כל אלו כצ"ל:

חכם במקרא שהיא בכתב והיה חכם לדרוש המקרא:

ובקי במשנה שהיה בע"פ והיה בקי מאד בע"פ:

ותיק בתלמוד וע"י שהיה ותיק שהוא עניו לכן היה מכוין אל האמת: וסבר באגדה כמ"ש לעיל הלכה ב' פנים מסבירות להגדה דהכל רמז וצריך סברא:

תוספות
שאם כן רבו המטמאין וכו'. פי' הרב נחלת יעקב דקאי על מ"ש לעיל הלכה ו' דא"ר ינאי שהקב"ה א"ל מ"ט פנים טהור ומ"ט נגדן ועל זה ק' מתי נעמוד על האמת ובאה התשובה שא"כ רבו המטמאין וכו' והיינו כמדרש ילקוט ע"פ אמרות ה' אמרות טהורות זהו תורף דבריו ואינם מחוורין לדעתי הקצרה. חדא דקאי לעיל ותו לשון שא"כ אינו מתישב. ותו דאח"כ אמר כל אלו מנין וכו' וחוזר לענין התלמיד. ויותר נראה כמו שפירשתי בעניותי בקונט' שהוא נמשך למ"ש שלא מאותו הטעם ואשמועינן שאם רבו המטהרין וכל אחד מטעם אחר יש לצרפ' ונקראו רבים ולא בעינן שיהיו מטהרין כלם מטעם אחד ותיסגי שרבו המטהרין ואעפ"י שכל אחד מטעם אחד כי אותה אנחנו מבקשים שיהיו המטהרין רוב כמבואר בח"מ סימן כ"ה. והגם שגם לפי זה הלשון קצת דחוק טפי מעלי פירוש זה ממ"ש הרב נחלת יעקב כאשר עיניך תחזינה משרים: