כסא רחמים על מסכת סופרים · פרק 17 · הלכה 6

בפסח קורין בפרשת מועדות שבת"כ שור או כשב וכל הלכה זו היא משנה במגילה דף ל' ומיירי ביומא קמא ובריתא שם דף ל"ח מפרש בשאר ימי החג: בעצרת שבעה שבועות דכל הבכור: בחדש השביעי דשור או כשב קורין כקרבנות החג בפרשת פנחס: וע' שם מה שפירש"י ז"ל באורך:

תוספות
בפסח קורין בפ' מועדות. זו משנה פ' בני העיר ושם בגמ' מייתי בריתא וגם בש"ס מפורש סדר הקריאה לכל המועדות והפטרות וא"ת לפי מ"ש תרא"ש ז"ל בה' ס"ת דמסכת סופרים נתחבר אחר התלמוד אמאי נקיט הכא כמתני' ולא קאמר כמפורש בבריתא ובתלמוד וי"ל דכונת הרא"ש ז"ל דאלו בריתות קדמוניות ואחר התלמוד נסדרו ונתחברו אלו הבריתות הקדומות וזמנין דיש תופסות אבל עיקר המסכתא נסדרה מבריתות נפרדו' ונתחברו אחר התלמוד על דרך דכתב הרמב"ם ז"ל דרב חיבר ספרא וספרי מבריתות הקודמות וסתם ובספרא כר' יהודה ובספרי כר"ש. ומעין דוגמא נתחבר מס' סופרים אחר התלמוד. וכן רבוואתא קמאי כתבו בריתא דמס' סופרים. והכא תנא דבריתא דידן תני כמתניתין וחיברוה בין הבריתות והיא בריתא קדומה. ולא שמחבר מסכת סופרים תני לה מדידיה:

והנה בפסקי תוס' פ' בני העיר כתוב מה שאין קורין בשבועות שור או כשב לפי שכבר אמרוהו בפסח בפ' העומר עכ"ל. ותהי על דבריהם הרב פר"ח ז"ל סי' הצ"ד ונדחק בכונתם ע"ש באורך. ותימה על הרב ז"ל דכונתם פשוטה דמרשו על משנתנו ות"ק דבריתא דסברי דבא"י בשבועות קורין כל הבכור ועל זה קשיא להו דהי"ל לקרות שור או כשב שבת"כ דעדיף מכל הבכור ותירצו דכבר קראוהו משא"כ כל הבכור דבא"י אין קורין פ' כל הבכור כי אם בשבועות לדעת תנא דמתני' ות"ק דבריתא. וכן מבואר בהר"ן ובתוספי הרא"ש וכמ"ש בעניותי בקונטרוס מחזיק ברכה שם סימן תצ"ד בס"ד. ולכאורה יש להרגיש דהרי בחג הסוכות קורין שור או כשב אף שבפסח קראו גם כן שור או כשב ואם כן גם בעצרת הי"ל לקרות שור או כשב והוא טפי מעלי דבג' רגלים קורין שור או כשב. וי"ל דפסח ושבועות סמיכי וטפי מעלי לקרות פרשה מחודשת. אכן בחג רחוק מפסח והוא שנה אחרת ועוד יש לישב ודו"ק: