כסא רחמים על מסכת סופרים · פרק 12 · הלכה 5

אתשאילת לרבי סימון כצ"ל. וקללות שבתורת כהנים ומשנה תורה כצ"ל כלומר לאפוקי שירת הבאר הפך מרבי אבונא ספרא דלעיל דעשה מעשה ובירך:

תוספות
אתשאילת לרבי סימון. כתב הרב נחלת יעקב ר"ל שאלה זו שאלתי לר' סימון וכו' ע"ש ולשונו אינו מכוון. ונראה פשוט דאחר הויכוח שהיה בין רבי יונתן ורבי אבונא דר' יונתן שאל למה בירך על שירת הבאר ור' אבונא מרתח קרתח איך לא ידע דבר זה דעל כל שירות מברך ושירת הבאר בכלל אחר זה נשאלה שאלה לרבי סימון מרבנן דמתיבתא יחוה דעת האמת עם מי והוא השיב דר' יונתן הסכים להלכה דאין מברכין על שירת הבאר כי כן קבל מר' יהושע בן לוי ולא מיבעיא שירת הבאר אלא אפי' שירה אחרת חוץ משירת הים:

וקללות שבתורת כהנים ומשנה התורה. הכי אתמר בירושלמי שלפנינו וכן הביא הנסחא בס' ארחות חיים. וראיתי להרב נחלת יעקב שרצה לפרש נסחת הספרים וקללות שבמשנה תורה ומשכן עצמו בזה דדוקא קללות שבמשנה תורה דמשה רבינו ע"ה מפי עצמו אמרן מברך עליהם אבל של ת"כ דהם דברי ה' מטעם עמו אנכי בצרה אין מברכין אפי' שמתחיל בפ' קודם התוכחות זהת"ד ומלבד דאינה סברא. אני תמוה עליו מאחר דהוא יודע ועד היות מכילתין משובשת טעו במדב"ר המעתיקים בחליף יתיר חסיר חלופי שופרא תי"בה היכי סגיא יותרת היא חסרונו"ת ועדויין. ונוסף עוד כי הלכות אלו דקמן איתנהו בירושלמי. א"כ מה לו לטרוח ולמשכן עצמו ולבדות סברות דרפויי מרפיין להעמיד נסחא המוטעית כיון דבירושלמי איתא לנסחא מכוונת ודוק: