חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדה · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 3

מחותך שיצא ראשו מהו ר' יוסא אמר איתפלגון ר' יוחנן ור"א ר"י אמר ראשו כרובו ר"א אמר ראשו כאחד מאבריו. מתניתא פליגי על ר"י יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד כו' בסוגיא הזאת הגיה הפ"מ ז"ל וכן הנו"י ז"ל ולא נתקררה רוחי אף לאחר הג"ה ונראה לפע"ד דהא דגרסינן מתניתא פליגי על ר"א צ"ל על ר' יוחנן ופריך הגמ' ב' פעמים מתניתא פליגי על ר' יוחנן ומשני וכן דרך הירושלמי כו"כ פעמים וה"פ מתניתא פליגי על ר' יוחנן מחותך ומסורס משיצא רובו ה"ז כילוד. ומשני פתר לה בשיצא ראשו ר"ל ה"ה בשיצא ראשו ע"ז פריך מתניתא פליגי על ר' יוחנן בהאי אוקימתא דמוקים דה"ה בשיצא ראשו אם כן קשה מסיפא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ומכלל מזה דהדא קדמייתא אמרה ראשו ולא כלום דל"ל דה"ה ראשו אם כן למה פרט בסיפא ראשו מכלל מזה דברישא דוקא רובו ולא ראשו ע"ז משני פתר לה תירוץ אחר. דהפי' חתוך והוא מסורס ע"כ לא שייך למנקט ראשו דהא יצא מסורס והוא כדאיתא בבבלי (דף כט ע"א) דלא גרסינן או מסורס אלא מחותך ומסורס עיי"ש והראיה לדברינו דהא במס' בכורות (דף כז) פריך הגמ' על שמואל דאזיל בשיטתיה דר"א מהאי מתניתין דסיפא ונשאר בתיובתא ולפי המפרשים ז"ל הא איכא תירוץ ע"ז בירושלמי א"ו דפריך אך על ר' יוחנן לחוד ומשני וראיה מבבלי לירושלמי:

סליקא כל הש"ס ירשלמי בע"ה ברוך החונן לאדם דעת ונותן ליעף כח ברוך ה' לעולם אמן ואמן: