פני משה על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 2 · הלכה 14 · Segment 2

גמ' כמה היא התחלה. להא דתנינן ואם התחילו אין מפסיקין:

אחת. אפי' תענית אחת:

ובמה קורין. בתורה בר"ח אם הוא בתענית. וגרסי' להא לעיל בברכות פ"ד בהלכה:

קורין ברכות וקללות כמו בשארי תעניות של צבור:

בגין מדעתין. אם בשביל להודיעם דהיא תעניתא היום אף שהוא ר"ח:

הרי רביעין על מעיהון וכו'. בתמיה הן נופלים על פניהם שכך היו נוהגין אף בראש חודש ביום התענית ואם כן יודעין הן מהתענית ומה צריך עוד סימן אחר להודיעם:

אמר ליה להודיעך שקורין ברכות וקללות. לא בשביל שידעו מהתענית אומר אני אלא להודיעך שכך הוא הדין שאין ר"ח דוחה קריאת התורה של התענית וקורין ברכות וקללות:

קם ר' יוסה. עמד ר' יוסה והלך לשאול מר' יודה בר פזי וא"ל אם כך קבלת אתה מאביך שאתה אומר שקורין בר"ח וא"ל אבא לא היה אומר שקורין בשל ר"ח אלא בעין טב דוקא ששם היו יודעין בודאי שהוא ר"ח ולפרסם הדבר שכבר קדשוהו היו קורין בשל ר"ח לפי ששם היה הבית ועד שב"ד מקדשין החדש כדאמרי' פ' ראוהו ב"ד א"ל רבי לר"ח זיל לעין טב וקדשיה אבל בשאר מקומות קורין ברכו' וקללות ואין של ר"ח דוחה קריאתן: