פני משה על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 4 · הלכה 5 · Segment 7

מ"ד הועמד צלמו של מנשה. שהועמד בעל כרחם של דורו ולא היו מסכימים עמו ומ"ד העמיד זהו צלמו של אפוסטמו' שהיה לאחר שמטה ידם והעמיד באין מוחה ומעכב על ידו:

מפני מה לא קבעו אינהו תענית. אותו הדור שאתה אומר שהועמד בעל כרחם:

שלא קבלו רוב הצבור עליהם. באותו זמן:

כל מה שנעשה בזה בבית ראשון חזר בשני ומה שנעשא בשני לא חזר עדיין א"נ על י"ז בתמוז וט"ב קאמר דכל מה שנעשה בי"ז תמוז שבירת הלוחות וכן כולם חזר לישראל וכל מה שנעשה בט' באב לא חזר וכקובל על הדבר אמר כן:

כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר וכו' אדברי תורה קאי והביא הכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לומר שהעסק של התורה והמצות חייו של אדם הוא ואם פורש מד"ת אין מאור עיניו של אדם מאירין בה להיות חוזר כמקדם אלא לאחר ארבעי' יום כדדריש ואזיל הדא הוא דכתיב ויהי בשנה השנית וגו' וכתיב ויסעו מהר ה' וכו' אותו היום סרו מאחרי ה' כאילו טלייא וכו' כאותן התינוקות הפונים מבית הספר ויוצאין לכפרים לטיול ולשחוק כך היו פונים מן התורה ובו ביום נתאוו תאוה וכו' הרי ל"ג יום ובשבעת ימי מרים וכו' הרי ארבעי' יום שלא חזרו לדברי תורה: