חיישינן שמא פייס ור"י אמר אם אית' דפייס קלא אית ליה למילתא. א"ל לר"ל דחייש קשיא ליה הא דתניא לעיל המשליש גט לאשתו וכו' ולא חיישינן שמא פייס איכ' למימר דשאני הכא דכיון דאכתביה ולא אחתמיה ש"מ אמלוכי ממליך בנפשיה וסבר דאי מפייסה תפייס, הילכך חוששין.
ואיכא (למימר) [למידק] לר"י מ"ש מהא דאמרי' בפ' כל הגט (גיטין דף כ"ט ע"ב) ההיא דשדר ליה גיטא לדביתהו ואמר לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין וכו' והוינן בה וליחוש שמא פייס וכו' אלמ' חיישי'. א"ל דכולי עלמ' לא חיישי' שמא פייס בשולח גט לאשתו סתם אבל באומר לשליח לא תיתביה ניהלה עד זמן פלוני א"נ בנותן גט לאשתו ואמר ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום כיון דרמי תנאה בגיט' ועבר עליה א"נ א"ל לא תיתביה ניהל' מהשת' אמרי' שמא לא גמר בנפשיה למגרשה ודעתיה לפייסה וחוששין שמא פייס ולא אמרינן אם אית' דפייס קלא אית ליה שרגלים לדבר לחוש ואיכ' אינשי דמפייס' בצינעא. וקרוב לענין זה כתב רש"י ז"ל בפ' כל הגט. אבל היכא דאכתבי' ולא אחתמיה פליגי בה ר"י ור"ל מר סבר כיון דלא אחתמיה כמו דרמי תנאה דמי ומ"ס כיון דלא רמי ביה תנאה אמרינן לקולא שרגלים לדבר אם איתא דפייס קלא אית ליה.
והא דתניא לעיל במשליש לא תתנו לה אלא לאחר ג' חדשים ה"ז גט ואין חוששין א"ל באומר נאמנ' עלי שלא פייסתי' דלא אלימו ממתני' דאוקומה הכי בשלהי מי שאחזו. ולדברי רש"י ז"ל שפי' שהוא הולך לדרכו אתיא דפלוגת' היא אי חיישינן שמא פייס ובא אי אמרינן הא לא אתא ואית' התם בשלהי מי שאחזו ומאן דחייש מוקי לה באומר נאמנת עלי שלא באתי ופייסתי כדאמרן.
ופי' רש"י ז"ל שמא פייס ובעל ואיכא דקשה ליה הא דאמרינן התם אמתני' דקתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וליחוש שמא פייס ומה מקום לחוש שמא בא עליה והרי יש עדים שלא נתייחד עמה וזו אינה קושיא שאי' פי' שהרי לא נתייחד עמה שהיו עדיה הולכים עמה ביום ובלילה אלא שלא ראינו שנכנסה עמו לסתר או לחורבה בפני עדים ומ"ה אקשינן וליחוש שמא יבא הבעל ויאמר פייסתי ובאתי עליה ומיהו לא מחוור דהא קי"ל שאם נתגרשה בגט ישן תנשא לכתחילה ולא חיישינן שמא יבא ויאמר באתי עלי' ובטל הגט.
ור"ח ז"ל כתב שמא פייס ובטל הגט וא"ת והא קי"ל חוזר ומגרש בו בשלמא התם אינו חוזר ומגרש אבל כאן שהוא נותנו לה למאי ניחוש א"ל כי אמרי' חוזר ומגרש בו ה"מ כשנחתם משום דלא אתי דיבורא ומבטל מעשה אבל כל זמן שלא נחתם לאו מעשה הוא ואתי דבורא ומבטלי דבורא ומסתבר דאי אמר כל גט שאכתוב שכאן ועד יום פלוני ובטל הוא בטלין ואינו כשר עד שיבטל דבריו הילכך חיישינן שמא פייס ובטל הגט שיהא חתימת העדים שיחתמו בה בטלה שכן דרך המתפייסין לומר גט שכתבתי בטל הוא ולא יהא ראוי ליחתום וליגרש בו לעולם. ובשם ר"פ ז"ל כי איתמר חוזר ומגרש בו בשולח ביד שליח דנהי דבטליה בשליחותיה דשליח דגט עצמו לא בטל אבל בטל הגט עצמו בפי' בטי הוא וזהו דעתו של הרב ז"ל ובמקומו (ל"ב ע"ב) יתברר בע"ה.
ואיכא (למימר) [למידק] לר"י מ"ש מהא דאמרי' בפ' כל הגט (גיטין דף כ"ט ע"ב) ההיא דשדר ליה גיטא לדביתהו ואמר לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין וכו' והוינן בה וליחוש שמא פייס וכו' אלמ' חיישי'. א"ל דכולי עלמ' לא חיישי' שמא פייס בשולח גט לאשתו סתם אבל באומר לשליח לא תיתביה ניהלה עד זמן פלוני א"נ בנותן גט לאשתו ואמר ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום כיון דרמי תנאה בגיט' ועבר עליה א"נ א"ל לא תיתביה ניהל' מהשת' אמרי' שמא לא גמר בנפשיה למגרשה ודעתיה לפייסה וחוששין שמא פייס ולא אמרינן אם אית' דפייס קלא אית ליה שרגלים לדבר לחוש ואיכ' אינשי דמפייס' בצינעא. וקרוב לענין זה כתב רש"י ז"ל בפ' כל הגט. אבל היכא דאכתבי' ולא אחתמיה פליגי בה ר"י ור"ל מר סבר כיון דלא אחתמיה כמו דרמי תנאה דמי ומ"ס כיון דלא רמי ביה תנאה אמרינן לקולא שרגלים לדבר אם איתא דפייס קלא אית ליה.
והא דתניא לעיל במשליש לא תתנו לה אלא לאחר ג' חדשים ה"ז גט ואין חוששין א"ל באומר נאמנ' עלי שלא פייסתי' דלא אלימו ממתני' דאוקומה הכי בשלהי מי שאחזו. ולדברי רש"י ז"ל שפי' שהוא הולך לדרכו אתיא דפלוגת' היא אי חיישינן שמא פייס ובא אי אמרינן הא לא אתא ואית' התם בשלהי מי שאחזו ומאן דחייש מוקי לה באומר נאמנת עלי שלא באתי ופייסתי כדאמרן.
ופי' רש"י ז"ל שמא פייס ובעל ואיכא דקשה ליה הא דאמרינן התם אמתני' דקתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וליחוש שמא פייס ומה מקום לחוש שמא בא עליה והרי יש עדים שלא נתייחד עמה וזו אינה קושיא שאי' פי' שהרי לא נתייחד עמה שהיו עדיה הולכים עמה ביום ובלילה אלא שלא ראינו שנכנסה עמו לסתר או לחורבה בפני עדים ומ"ה אקשינן וליחוש שמא יבא הבעל ויאמר פייסתי ובאתי עליה ומיהו לא מחוור דהא קי"ל שאם נתגרשה בגט ישן תנשא לכתחילה ולא חיישינן שמא יבא ויאמר באתי עלי' ובטל הגט.
ור"ח ז"ל כתב שמא פייס ובטל הגט וא"ת והא קי"ל חוזר ומגרש בו בשלמא התם אינו חוזר ומגרש אבל כאן שהוא נותנו לה למאי ניחוש א"ל כי אמרי' חוזר ומגרש בו ה"מ כשנחתם משום דלא אתי דיבורא ומבטל מעשה אבל כל זמן שלא נחתם לאו מעשה הוא ואתי דבורא ומבטלי דבורא ומסתבר דאי אמר כל גט שאכתוב שכאן ועד יום פלוני ובטל הוא בטלין ואינו כשר עד שיבטל דבריו הילכך חיישינן שמא פייס ובטל הגט שיהא חתימת העדים שיחתמו בה בטלה שכן דרך המתפייסין לומר גט שכתבתי בטל הוא ולא יהא ראוי ליחתום וליגרש בו לעולם. ובשם ר"פ ז"ל כי איתמר חוזר ומגרש בו בשולח ביד שליח דנהי דבטליה בשליחותיה דשליח דגט עצמו לא בטל אבל בטל הגט עצמו בפי' בטי הוא וזהו דעתו של הרב ז"ל ובמקומו (ל"ב ע"ב) יתברר בע"ה.