הא בגופן הא כנגדן. פרש"י ז"ל בגופן שהיה לו כלי שהיו שגתות והמים עולין. ור"ח ז"ל פירש בגופן, ששקל בהן בשר בכף מאזנים וכנגדן ששקל בהן אבן שלא לצורך ובאותה האבן חזר ושקל כנגדן צרכיו ולא נפסלו אותם מי חטאת אלא משום דאסח דעתיה מינייהו פי' לפי' שכיון שלא לצורך שקל האבן לא קרינא ביה עובד דומיא דעבד וכשירה. והא דאסיקנא בתיובתא משום דקים להו לרבנן דפלוגתא דרשב"ג ורבנן בעושה עבדו אפותיקי כרב ולא כעולא ואשכחן כה"ג תיובתא ופלוגתא במס' תמורה גבי שייר' משוייר.
הא דתנן ר' יהודה אומר בשוגג פטור. א"ק הא דתנן דן את הדין טמא את הטהור מה שעשה עשוי ומשלם מביתו ואמרי' נימא מתניתין ר"מ היא ודחי' לה מינה ואמרינן כשנשא ונתן ביד דאגע בהו שרץ והא התם שוגג ולא אשכחן מאן דמחייב ומטמא בשוגג אלא ר"מ ל"ק שאע"פ שהיה סבור שפירותיו טמאים מ"מ כיון שלא היה ליגע בהן שרץ ובמזיד עשה כן חייב דבמזיד מיקרי.
ה"ג וכן בכל הנוסחאות: ורמי דר"מ אדר"מ בדאורייתא דתנן הנוטע בשבת וכו'. וכתב רש"י ז"ל: וה"ה לר' יהודה נמי קשה אלא משום דתנא קמא ר' מאיר הוה נקיט ליה ומסקא אליבא דתרוייהו מתרצינן לה. וי"ל דלר' יהודה אדר"י ל"ק לן משום דאפילו בדאוריי' חזיא דלא קניס בע"א הילכך פשיטא דטעמא דשביעי חמירא אלא דר"מ קשה דלא פליג בין חמירא ללא חמיר'.