רש"ש על כריתות · דף 9a

גמרא תניא אידך ועשה אשה כו' ת"ל כאשר תעשו כו'. כצ"ל:

שם טבילה מנלן דכתיב ויקח משה את הדם כו'. כצ"ל. וביבמות (מו ב) איתא קודם אילימא מדכתיב לך כו' וכבסו שמלותם כו' ודחי דלמא נקיות בעלמא ומסיק כהכא. ותמיהני על הרמב"ם בחבורו רפי"ג מהלכות א"ב שהביא מקרא דוכבסו. ויותר יש להפליא על התוי"ט בספ"ח דפסחים שהביא מגמרא שלפנינו הילפותא מוכבסו. וגם במילה מביא הרמב"ם שם לימוד אחר שאינו בגמרא. ואגב עיוני תמהתי מדוע לענין פסח גזרו ב"ה שם בפסחים ואמרו הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. ובשאר קדשים אמרינן לעיל דאוכל בקדשים לערב. וזה י"ל דמיירי שמל וטבל כבר ועי' בתוס' חגיגה רפ"ג ד"ה האונן. אבל איך לא אישתמיט תנא למיתני דין זה דהפורש מה"ע בקדשים דעלמא וצ"ע:

שם וכה"א ערום ראה כו'. מצויין למשלי כ"ב. אבל שם כתיב ופתיים. לכן נראה דכוונו לשם כ"ז דשם כתיב פתאים ולהגיה כאן קצת ככתוב שמה:

רש"י ד"ה בהעלם אחת. כלומר קודם שילקה כו'. תימה דלקמן (ס"ד י) במשנה איתא דהוא אינו במכות. ובגמרא שם (יא) ילפינן לה מדכתיב בקורת תהי' היא לוקה והוא אינו לוקה. ונ"ל למחוק תיבת שילקה וצ"ל קודם שיביא קרבן כו':