רבא אמר לא נצרכה אלא לרוב בנינו ולרוב מנינו אע״פ שהן רובע עצמות פירש בפ׳ ב׳ דאהלות תני ואין מטמאין באהל המת כזית מן המת כו׳ עד רוב בנינו ורוב מנינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאים והתם לא תני המת וכזית מן המת כדתני הכא אלא וכזית מן המת בלחוד וקשי׳ לי דהא תינח לרבה דתירץ דהאי דתני המת לרוב בנינו ולרוב מנינו שפיר אלא לר׳ יוסי דאמר למת שאין עליו כזית בשר ולא גידים אמאי לא תני בנזיר רוב בנינו ומניינו כדתני באהלו וי״ל לרוב בנינו ומניינו דדינן שוה להיות חשובין משאר עצמות:
קריאה במקור
תוספות רי"ד על נזיר · דף 50a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ת״ש בש״א אף מקפה של גריסין ושל פול מפני שהן סולדין לאחריהם מאי ארי׳ לאו משום דסמוכין לא משום רירי כך נ״ל הגירס׳ וכך פירש מה טעם מוסיפין ב״ש אלה שהן אכלין לאו משום דסמיכי הוי׳ פלוגת׳ דב״ש ות״ק ודחי לא משום רירא מוספי להו ב״ש דס״ל דלהכי נמי אית להו רירא ות״ק סבר לית להו רירא אבל לעולם אוכלין דסמיכי ולית להו רירא אין הניצוק שלהן חיבור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tosafot Rid, Lemberg, 1861
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3e129bfe0e841c66d05f177c2a631a9847701b1daacfc49ff03b3118e62304a0