פסקי הרא"ש על עירובין · פרק 4 · הלכה 12

מתני' היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. ואם היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהם הוא מותר עמהן והם עמו. ושנים החיצונים אסורין זה עם זה. אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלשה חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים עירבו שתיהן עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה. ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ש. אבל חכמים אומרים רשות אחת משתמשת לשתי רשויות ואין שתי רשויות משתמשות לרשות אחת כלומר האמצעית משתמשת עם החיצונות ואין החיצונות משתמשות עם האמצעית. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף זו דברי ר"ש. אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות. פרש"י דאף איסור זה ר"ש אמרו שלא התיר אלא שתהא רשות אחת משתמשת לשתי רשויות ולא שתי רשויות לרשות אחת. וכתב רבינו מאיר ז"ל דאף לרש"י הלכתא כוותיה דרב. באיסורי דסבירא ליה כר"ש דמתיר הכל. ואע"ג דתניא כוותיה דשמואל. הני מילי במילתייהו דרבנן דאמר שמואל דלדידהו שלשתן אסורות. אבל במילתיה דר"ש לא מוכח מתוך הברייתא אי כרב אי כשמואל. ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל חצר שבין שני מבואות עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם. לא עירבה עם שניהם אוסרת על שניהן. היתה באחד רגילה ובאחד אינה רגילה זה שרגילה בו אסורה. וזה שאינה רגילה בו מותרת. אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל אם עירבה אצל שאינה רגילה הותר רגילה לעצמו. ואמר רבה בריה דרב הונא אמר שמואל אם עירבה רגילה לעצמו וזה שאין רגילה בו לא עירבה והיא עצמה לא עירבה דוחין אותה אצל מי שאינה רגילה בו. כגון זו כופין על מדת סדום. ורב אלפס ז"ל לא הביא כלזה משום דלית הלכתא כשמואל בהא דאמר אם עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם. דלרבנן אמר למילתיה וקי"ל הלכה כר"ש. ומיהו לשאר דברים אנו צריכים מה שחילק בין רגילה ובין שאינה רגילה. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש. אמר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב. מה שמו. עירוב שמו. רבי חנינא אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינאה. והלכתא כשמואל דהכי אמר אביי לקמן בפ' הדר (עירובין דף סח.) כיון דאי בעו מינאי ולא אפשר לי למיתבא להו בטל שיתוף. לכך צריך ליזהר העושה עירוב שלא יערב בדבר המקפיד עליו כגון אם תקן לכבוד שבת פנדא או גלוסקא נאה דכיון דאי בעו מיניה לא יהיב להו בטל שיתוף: