רש"ש על בבא קמא · דף 90b

במשנה שהם בני אברהם י"ו. (ב"מ פג א):

רש"י ד"ה מנה מדינה שמינית כו'. בתוי"ט ומיהו בכסף שבו אבל נחושת כו' ונעלם מכ"ת שלהתוס' (בסוכה כב ב) בד"ה כזוזא משמע דסלע מדינה אין בו נחושת כלל רק הוא ממש קטן כחצי דינר צורי והרא"ש שם משמע דמפרש שאין בו רק נחושת שווי שמינית שבסלע צורי וצ"ע בלשון הרמב"ם וכ"מ בפרק ג' מהל' טוען ה"ב ע"ש:

גמרא שמעון התימני אומר כו'. שמסור לעדה כו'. הע"מ לא ציינו. ועי' ברמב"ם פרק א' מהל' חובל הי"ח דמשמע דפוסק כוותיה ועי' לח"מ פרק י"א מהל' נ"מ ה"ז:

שם אמר רבה (כ"נ דצ"ל) אשכחתינהו כו'. כה"ג (סוכה יז) וש"נ:

תד"ה כגון (הב'). דאפי' כרבי עקיבא ניחא דלא גמר מד"נ. לכאורה לפ"ז מאי פריך לקמן מהא דוכי בפני בית דין הכהו הא שם מיירי בממון דהאי קרא דאבן או אגרוף כתיב גבי ולא ימות כו' ולקמן פשטינן מינה דיש אומד לנזקין ואולי משום דחזינן דרבי עקיבא מיירי אפילו בדיני נפשות מדקאמר הרי שדחף כו' ומת שוב ראיתי בתוס' ר"ה (ר"ד כו) שכ' ומיהו ה"ה לענין מכה חבירו כדמוכח בפ' החובל: