גמרא ואמר עולא אר"א שליא שיצתה מקצתה כו' עד סוף הענין. ק"ל דהא בר"פ בהמה המקשה מוכח דביציאת מקצתה אין לחוש ליציאת רוב הולד אלא רק חששא דיציאת ראשו (ופרש"י הכא ד"ה דאין שכ' שמא רוב מיחוי הולד יצא כו' וכן בתד"ה דקא שכ' או רובו צריכין לפנים) דקאמר שם מאי קמ"ל דכיון דיצא ראשו הויא לידה כו' הא נמי תנינא שליא שיצתה מקצתה כו' ע"ש ור' אלעזר עצמו סובר (בנדה כט) לאיכא דמתני דאין הראש פוטר בנפלים ולל"ק דהתם עכ"פ במחותך ולכאורה שליא דהולד נימוח לגמרי גרע טפי (והמהרש"א שם בתד"ה סיפא לענין להחשב אף שבפנים כילוד כ' דשליא עדיף מנחתך) וא"כ למה חוששין לולד. ועוד ק"ל לפי מאי שחלקו התוס' שם בסד"ה שליא לשמואל בין אדם לבהמה מאי פריך הכא משליא שיצתה מקצתה דבהמה תנינא על מימרא דר"א דהיא באדם:
קריאה במקור
רש"ש על בבא קמא · דף 11a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a01084c0d30e326102095ac81721e8069d8351c178874ef2597361f0ce753958