עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוכה · פרק 3 · הלכה 10 · Segment 4

תני עכו"ם שבירך את השם כו' בשם אין עונין אחריו אמן. נ"ב כ"ה ג"כ בב"ר (פ' ס"ו) וראיתי להיפה מראה בירושלמי ברכות (פ"ח סי' ו') שפי' דהאי בשם קאי שלישראל שהוא מברך בשם אין עונין אחריו ואין טעם לזה וכמו שהקשה הש"ק ומה שפי' הש"ק דיש לחלק בין ברכת השבח לברכת הודיה יש לגמגם בזה דדוקא למוד תורה דהוא משום גזל או בא על נערה המאורסה וכדאיתא בסנהדרין (נ"ט א') בזה אסור לו ללמוד אבל שאר מצות רשאי העכו"ם לעשות ויש לכאורה ראיה מדהצריכו להוציא שבת משמע דבשאר מצות אין הדין כן ואף די"ל דהתם הוצרך להוציא גם בששבת יום אחד מששת ימי המעשה וכמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים (פי"א ה"ט) מ"מ יש לחלק כן. וכן נ"ל מתוך דברי היפה תואר ב"ר (פ' צ"ב) על מה דאיתא שם דיוסף שמר את השבת וז"ל וה"ה כל המצות אלא דנקט שבת אגב אורחא כו' ועוד דהוי חידוש משום דבן נח מוזהר עליה עכ"ל משמע דבשאר מצות אין בן נח מוזהר עליהם ואולם ראיתי להתשב"ץ ח"ג סימן קל"ג שכתב להדיא דה"ה בכל המצות הדין כן. ועיין מה שפי' המת"כ שפי' בשם הוא בשם אחר יברך יוסי את יוסי מה שפי' בזה ואין לזה הבנה כלל ועיין בעש"מ מ' חיקור דין (ח"ב פי"א) שפי' הירוש' דקאי שמברך שם בשם ע"ש אולם לפי דעתי היה נ"ל דהאי בשם היא ט"ס וצ"ל כותי ומצאתי סעד לזה מדברי הטוא"ח סימן רט"ז שכתב וז"ל איתא בירושלמי עכו"ם שבירך את השם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו עכ"ל. וראיתי להתפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש (דק"ד) שכתב וז"ל אבל בטור דייק מדאמר בירושלמי עכו"ם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו אמן א"כ מיירי מדלא סיים הברכה מדלא עונין אמן אחר הכותי ואני ראיתי בירושלמי שלא כתב לשם מידי מכותי אלא עכו"ם עונין אחריו עב"ל. אולם לפי מה שכתבתי הנה מבואר להדיא כן בירושלמי ועיין באגודה ברכות סימן קצ"א והנה הן נדפס ובא פירוש הפני משה על הירושלמי וראיתי שגרס כן על פי התוספתא דברכות ונהניתי אולם לא הביא מאומה מדברי הטור הללו: