ואתא [ובא] בעל החוב של ראובן וקטריף ליה מיניה [וטרף אותה ממנו, מראובן] — דינא [דין] הוא דאזיל [שילך] שמעון ומפצי ליה [ויפצה אותו], יחזיר לו את דמי המכירה, שהרי מכר לו את השדה באחריות, וראובן אינו חייב לשמעון ולא כלום, שהרי מכר לו את השדה שלא באחריות.
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על כתובות · דף 92a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמר ליה [לו] רבא: נהי [אם אמנם] שאת האחריות דעלמא קביל עליה [של העולם, של אחרים, קיבל עליו], שאם יטרפו את השדה מראובן בשל חובות שמעון, קיבל על עצמו שמעון אחריות, ואולם אחריות דנפשיה מי קביל עליה [של עצמו האם קיבל עליו] לפצות את הלוקח על חובות שחב הוא עצמו לאחרים ובשל כך טרפו ממנו את השדה?
ומעירים: ומודה רבא לרמי בר חמא בראובן שירש שדה מיעקב אביו, ומכרה לשמעון שלא באחריות, ואתא [ובא] שמעון ומכרה לראובן בחזרה באחריות, ואתא [ובא] בעל החוב של יעקב, האב, וקטריף ליה מיניה [וטרף אותה ממנו] — אז דינא [דין] הוא דאזיל [שילך] שמעון ומפצי ליה מיניה [ויפצה אותו ממנו].
מאי טעמא [מה טעם] הדבר? בעל החוב של יעקב כבעל חוב דעלמא דמי [סתם הוא נחשב], שאפילו לשיטת רבא, שאדם מקבל על עצמו בכל מקרה את האחריות על חובות עצמו, מכל מקום על חובותיו של האב ודאי לא קיבל עליו אחריות.
אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ולא שילם שמעון וזקף עליו ראובן את דמי השדה במלוה, שכתב לו שמעון עליהם שטר חוב, ומת ראובן ואתא [ובא] בעל החוב של ראובן וקטריף לה [וטרף אותה] משמעון ופייסיה בזוזי [ופייס אותו שמעון בכסף], כדי שלא יטרוף ממנו את השדה — לכשיבואו בני ראובן לתבוע ממנו את חוב אביהם,
דינא [דין] הוא דאמרי ליה [שאומרים לו] בני ראובן לשמעון: אנן מטלטלי שבק אבון גבך [אנחנו מטלטלים הניח אבינו אצלך], שהרי נשארת חייב לו כסף, ומטלטלי דיתמי [ומטלטלים של יתומים] לבעל חוב לא משתעבדי [משתעבדים], ואם כן כסף זה אי אפשר ליטלו מאיתנו, ותביעתנו שתתן לנו את הכסף שהיית חייב לאבינו במלואו. שאף שהיה שמעון צריך לשלם עבור השדה תשלום נוסף — דבר זה אינו מעניינם, משום ששדה זה כבר אינו שלהם.
אמר רבא: אי [אם] פקח הוא אידך [האחר, שמעון], מגבי להו ניהלייהו ארעא [מגבה להם בחוב זה קרקע] והדר גבי לה מינייהו [ואחר כך גובה אותה מהם] בשל האחריות של המכירה, וכדברי רב נחמן. שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן — בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן, כאילו נפלה להם בירושה.
ועוד בענין דומה, אמר רבה: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, וחזר שמעון ומכר שדה אחת משדות אלה ללוי, ואתא [ובא] בעל החוב של ראובן לטרוף שדה שהיה משועבד לו — רצה מזה משמעון גובה, רצה מזה מלוי גובה, שהרי שעבוד אחד יש לו על כל השדות כולם שהיו פעם של ראובן.
ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא דזבנה [שמכר אותה] שמעון ללוי שדה שהיא בינונית, אבל אם זבנה [מכר אותה] עידית (משובחת) או זבורית (גרועה) והותיר שדה בינונית אצל שמעון, מצי אמר ליה [יכול לומר לו] לוי למלווה: להכי טרחי וזביני ארעא דלא חזיא [לכך טרחתי וקניתי קרקע שאינה ראויה] לך שבעל חוב נוטל לכתחילה מבינונית, ואם כן לך אל שמעון וגבה מן הבינונית.
ומעירים: וגם אם קנה לוי משמעון בינונית נמי [גם כן] לא אמרן [אמרנו] שיכול בעל החוב לטרוף מלוי, אלא כשלא שבק [הניח] לוי לשמעון בינונית דכוותה [שכמותה], בין השדות שנשארו אצלו, שאז יכול המלווה לטרוף גם מלוי,
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://korenpub.co.il/collections/koren-talmud-bavli-1
- הערות המהדורה
- Hebrew from The William Davidson digital edition of the Koren Matanel Talmud Bavli by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a> שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 07bec712eabc201f5de1fee590b1a83a4403b0cd5ebcbc471aec050f4fbb7b53