גמרא איבעי להו כשהוא משלם (מי שאכל תרומה בשוגג דקפיד רחמנא אתשלומי פירות ולא מעות) לפי מדה משלם או לפי דמים משלם, כל היכא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא לא תבעי לך, דודאי כדמעיקרא משלם לפי דמים דלא גרע מגזלן. קשה לי, הא מ"מ נ"מ דאם לפי מדה משלם, יכול לשלם גריוא אחד בפירות, דגריוא אכל וגריוא משלם וגם חומש מהך גריוא, וג' זוזי הנשארים דצריך לשלם רק מדין גזילה, יכול לשלם במעות, וא"צ לשלם מזה חומש, אבל אם לפי דמים משלם, צריך לשלם כל ארבעה גריוא בפירות ולשלם מהם חומש, וצ"ע:
גמרא [ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש כו' פרט לאוכל תרומת חמץ דפטור מתשלומין, דמה שאכל לא היה ראוי להיות קודש. כתבו בתוס' אע"ג דבכל ענין פטור הכא מתשלומין, אף שהי' לה שעת הכושר, ולקמן מוקי הא דלד"ה אינו קדוש היינו שלא הי' לה שעת הכושר, ותירצו]. תמיהני אמאי נקטו קושייתם בדרך משמע דמיירי בכל ענין, הא אי אפשר לאשכוחי כלל בגוונא אחריתא דהא אכל תרומת חמץ, א"כ מה שאכל הי' לו שעת הכושר, דאל"כ לא משכחת שיהא תרומה דהא אינו קדוש: