משנה
כל היום כשר לקריאת המגילה (התנא תפס את הדין הראשון שבמשנה הקודמת, והוא הדין לאחרים שנמנו שם), ולקריאת ההלל – במועדים ובחנוכה, ולתקיעת שופר – בראש השנה וביובל, ולנטילת לולב – בחג הסוכות, ולתפילת המוספין – בימים שיש בהם קורבן מוסף: בשבת ובמועדים ובראש חודש (במשנה ברכות ד,א שנינו: "ו(תפילה) של מוספים - כל היום"), ולמוספין – להקרבת קורבנות המוספים בשבת ובמועדים ובראש חודש (מוספים אין להם זמן וניתן להקריבם כל היום), לוידוי פרים – פר של כוהן משוח ופר של העלם דבר של ציבור, שהמביאים אותם מתוודים עליהם את החטא שהביאום עליו, ולוידוי מעשר – שמתוודים על מתן המעשרות בשנה הרביעית ובשנה השביעית של השמיטה (ביעור המעשרות נהג גם לאחר החורבן, שהרי המשיכו להפריש תרומות ומעשרות לאחר החורבן, אבל וידוי המעשר נהג בימי המקדש בלבד), ולוידוי יום הכיפורים – שהכוהן הגדול מתוודה על קורבנות היום (שני וידויים על פרו של הכוהן הגדול ווידוי שלישי על השעיר המשתלח), לסמיכה – שהמביאים קורבן סומכים את הידיים על ראש הקורבן לפני השחיטה, לשחיטה – של קורבנות בהמה, לתנופה – של האימורים והחזה בקורבן שלמים, ושל קורבנות מנחה, ושל קורבן העומר, ולהגשה – של קורבן מנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח, לקמיצה – מקורבן מנחה מלוא הקומץ, להקטרה – של הקומץ מקורבן מנחה, למליקה – של קורבנות עוף, לקבלה – של דם הקורבן במזרק, להזייה – לזריקת דם הקורבן על המזבח החיצון או על המזבח הפנימי בהיכל או על הפרוכת, ולהשקיית סוטה – שמשקים אותה את המים המאררים, ולעריפת העגלה – כשנמצא חלל בשדה ולא נודע מי הרג אותו, ולטהרת מצורע – כל אלו שנשנו במשנתנו מצוותם ביום והם כשרים כל היום.
מן המעשים הנעשים ביום שנזכרו במשנה הקודמת לא הזכירה המשנה כאן אלא את קריאת המגילה, מפני שההלכות שבמשנה כאן נסדרו לפנינו במשנת מגילה. קריאת המגילה משמשת מעין כותרת להלכות במשנה הקודמת ובמשנתנו ("משנת ארץ ישראל", תענית ומגילה, עמוד 305).
תפילת המוספים נקבעה כנגד קורבן המוסף שקרב במקדש. מן הראוי היה להקדים את ההלכה על קורבן המוסף להלכה על תפילת המוסף, אלא שהמשנה שנתה תחילה את ההלכות שנהגו בימי חכמי המשנה, כגון קריאת המגילה וקריאת ה'הלל', ולאחריהן את ההלכות שנהגו במקדש ולא נהגו עוד לאחר החורבן (שם, עמוד 307).
• • •
כל היום כשר לקריאת המגילה (התנא תפס את הדין הראשון שבמשנה הקודמת, והוא הדין לאחרים שנמנו שם), ולקריאת ההלל – במועדים ובחנוכה, ולתקיעת שופר – בראש השנה וביובל, ולנטילת לולב – בחג הסוכות, ולתפילת המוספין – בימים שיש בהם קורבן מוסף: בשבת ובמועדים ובראש חודש (במשנה ברכות ד,א שנינו: "ו(תפילה) של מוספים - כל היום"), ולמוספין – להקרבת קורבנות המוספים בשבת ובמועדים ובראש חודש (מוספים אין להם זמן וניתן להקריבם כל היום), לוידוי פרים – פר של כוהן משוח ופר של העלם דבר של ציבור, שהמביאים אותם מתוודים עליהם את החטא שהביאום עליו, ולוידוי מעשר – שמתוודים על מתן המעשרות בשנה הרביעית ובשנה השביעית של השמיטה (ביעור המעשרות נהג גם לאחר החורבן, שהרי המשיכו להפריש תרומות ומעשרות לאחר החורבן, אבל וידוי המעשר נהג בימי המקדש בלבד), ולוידוי יום הכיפורים – שהכוהן הגדול מתוודה על קורבנות היום (שני וידויים על פרו של הכוהן הגדול ווידוי שלישי על השעיר המשתלח), לסמיכה – שהמביאים קורבן סומכים את הידיים על ראש הקורבן לפני השחיטה, לשחיטה – של קורבנות בהמה, לתנופה – של האימורים והחזה בקורבן שלמים, ושל קורבנות מנחה, ושל קורבן העומר, ולהגשה – של קורבן מנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח, לקמיצה – מקורבן מנחה מלוא הקומץ, להקטרה – של הקומץ מקורבן מנחה, למליקה – של קורבנות עוף, לקבלה – של דם הקורבן במזרק, להזייה – לזריקת דם הקורבן על המזבח החיצון או על המזבח הפנימי בהיכל או על הפרוכת, ולהשקיית סוטה – שמשקים אותה את המים המאררים, ולעריפת העגלה – כשנמצא חלל בשדה ולא נודע מי הרג אותו, ולטהרת מצורע – כל אלו שנשנו במשנתנו מצוותם ביום והם כשרים כל היום.
מן המעשים הנעשים ביום שנזכרו במשנה הקודמת לא הזכירה המשנה כאן אלא את קריאת המגילה, מפני שההלכות שבמשנה כאן נסדרו לפנינו במשנת מגילה. קריאת המגילה משמשת מעין כותרת להלכות במשנה הקודמת ובמשנתנו ("משנת ארץ ישראל", תענית ומגילה, עמוד 305).
תפילת המוספים נקבעה כנגד קורבן המוסף שקרב במקדש. מן הראוי היה להקדים את ההלכה על קורבן המוסף להלכה על תפילת המוסף, אלא שהמשנה שנתה תחילה את ההלכות שנהגו בימי חכמי המשנה, כגון קריאת המגילה וקריאת ה'הלל', ולאחריהן את ההלכות שנהגו במקדש ולא נהגו עוד לאחר החורבן (שם, עמוד 307).
• • •