משנה
משנה זו והמשנה הבאה מונות את סדר קריאות התורה במועדים ובימי שני וחמישי.
בפסח – ביום טוב ראשון של חג הפסח, קורין (קוראים) בפרשת מועדות שבתורת כהנים – קוראים את הפרשה של חג הפסח מתוך פרשת המועדים שבספר 'ויקרא' (ויקרא כג,ד-ח. - ובוודאי קראו אותה פרשה כמה פעמים כמניין הקוראים).
בעצרת – בחג השבועות, - "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת" – קוראים את הפרשה של חג השבועות (דברים טז,ט-יב).
בראש השנה - "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" – קוראים את הפרשה של ראש השנה מתוך פרשת המועדים שבספר 'ויקרא' (ויקרא כג,כג-כה).
ביום הכיפורים - "אַחֲרֵי מוֹת" – קוראים את הפרשה של עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים (ויקרא פרק טז. - הפרשה של יום הכיפורים שבפרשת המועדים שבספר 'ויקרא' אין בה התיאור המפורט של עבודת הכוהן הגדול).
ביום טוב ראשון של החג – של חג הסוכות, קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים – קוראים את הפרשה של חג הסוכות מתוך פרשת המועדים שבספר 'ויקרא' (ויקרא כג,לג-מד), ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג – הואיל וכל יום מימי החג חלוק בקורבנו, קוראים בכל יום את פרשת הקורבן של אותו היום: ביום הראשון של חול המועד, שהוא היום השני של החג, קוראים "וביום השני" (במדבר כט,יז-יט). ביום השני של חול המועד, שהוא היום השלישי של החג, קוראים "וביום השלישי" (במדבר כט,כ-כב). וכן בכל יום. וביום השמיני קוראים "וביום השמיני" (במדבר כט,לה-לט). וכן מפורש בתוספתא מגילה ג,ח.
בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים
בתוספתא מגילה ג,ה שנו: יום טוב הראשון של פסח קורים בפרשת הנף שבתורת כוהנים (מתחילים בפרשת הפסח בויקרא כג,ד-ח, וממשיכים בפרשת הנפת העומר בויקרא כג,ט-כב שנעשה למחרת יום טוב הראשון של הפסח), ושאר כל ימות הפסח מדלגים מעניינות הפסח הכתובים בתורה.
ובבבלי מגילה לא,א אמרו: תנו רבנן: בפסח קורים בפרשת מועדות שבתורת כוהנים... ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מעניינו של הפסח.
במשנה לא נאמר במה קוראים בימי חול המועד וביום האחרון של הפסח, כפי שנאמר לגבי חג הסוכות. רק בתוספתא נאמר שקוראים בענייני הפסח שבתורה. יש דעות שונות בבבלי מגילה לא,א מה הם ענייני הפסח ומה סדרם. יש מי שפירש, שהמשנה מתכוונת לכל ימי הפסח, שכל ימי הפסח חוזרים וקוראים אותה פרשת מועדות שבתורת כוהנים. אך ניתן גם להניח, שלפי המשנה אין קוראים אלא ביום הראשון של הפסח, כי חול המועד של הפסח והיום האחרון אין בהם כל שינוי בסדר הקורבנות, ואף את ה'הלל' לא קראו בארץ ישראל בימי התנאים ובימים שלאחר מכן לא בחול המועד של הפסח ולא ביום האחרון. אם נקבל פירוש זה, יהיה בו גם כדי להסביר מדוע צורפה לקריאה של היום הראשון אף פרשת הנפת העומר ולא השאירוה לקריאה של היום הראשון של חול המועד, היום שבו הניפו את העומר: יום הנפת העומר לא היתה בו קריאה, ולקביעת יום ההנפה היתה חשיבות רבה, לכן המשיכו ביום הראשון אף את קריאת פרשת הנף שנעשית ביום שלאחריו. בימי עריכתה הסופית של התוספתא כבר קראו כל ימי חג הפסח בענייני הפסח שבתורה. בירושלמי אין כל התייחסות לקריאה בשאר ימי הפסח, אך ייתכן שאין זה אלא מקרה, שכן אין הסוגיה בירושלמי דנה כלל בקריאה של פסח ("משנת ארץ ישראל", תענית ומגילה, עמודים 339-340).
מנהגם של בני ארץ ישראל (בתקופת הגניזה) ביום טוב ראשון של פסח היה לקרוא ב"שור או כבש" (ויקרא כב,כו). הם קראו ביום שני של חג ב"כי תבואו אל הארץ" (ויקרא כג,ט), היא הפרשה המדברת בהנפת העומר. ביום השלישי קראו ב"זאת חוקת הפסח" (שמות יב,מג). ביום הרביעי קראו ב"במדבר סיני" (במדבר ט,א). ביום החמישי קראו ב"שמור את חודש האביב" (דברים טז,א). ביום השישי קראו ב"אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב,כד). ביום השביעי קראו בפרשת "בשלח" ("תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראליים בתקופת הגניזה", עמודים 320-321).
• • •
משנה זו והמשנה הבאה מונות את סדר קריאות התורה במועדים ובימי שני וחמישי.
בפסח – ביום טוב ראשון של חג הפסח, קורין (קוראים) בפרשת מועדות שבתורת כהנים – קוראים את הפרשה של חג הפסח מתוך פרשת המועדים שבספר 'ויקרא' (ויקרא כג,ד-ח. - ובוודאי קראו אותה פרשה כמה פעמים כמניין הקוראים).
בעצרת – בחג השבועות, - "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת" – קוראים את הפרשה של חג השבועות (דברים טז,ט-יב).
בראש השנה - "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" – קוראים את הפרשה של ראש השנה מתוך פרשת המועדים שבספר 'ויקרא' (ויקרא כג,כג-כה).
ביום הכיפורים - "אַחֲרֵי מוֹת" – קוראים את הפרשה של עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים (ויקרא פרק טז. - הפרשה של יום הכיפורים שבפרשת המועדים שבספר 'ויקרא' אין בה התיאור המפורט של עבודת הכוהן הגדול).
ביום טוב ראשון של החג – של חג הסוכות, קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים – קוראים את הפרשה של חג הסוכות מתוך פרשת המועדים שבספר 'ויקרא' (ויקרא כג,לג-מד), ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג – הואיל וכל יום מימי החג חלוק בקורבנו, קוראים בכל יום את פרשת הקורבן של אותו היום: ביום הראשון של חול המועד, שהוא היום השני של החג, קוראים "וביום השני" (במדבר כט,יז-יט). ביום השני של חול המועד, שהוא היום השלישי של החג, קוראים "וביום השלישי" (במדבר כט,כ-כב). וכן בכל יום. וביום השמיני קוראים "וביום השמיני" (במדבר כט,לה-לט). וכן מפורש בתוספתא מגילה ג,ח.
בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים
בתוספתא מגילה ג,ה שנו: יום טוב הראשון של פסח קורים בפרשת הנף שבתורת כוהנים (מתחילים בפרשת הפסח בויקרא כג,ד-ח, וממשיכים בפרשת הנפת העומר בויקרא כג,ט-כב שנעשה למחרת יום טוב הראשון של הפסח), ושאר כל ימות הפסח מדלגים מעניינות הפסח הכתובים בתורה.
ובבבלי מגילה לא,א אמרו: תנו רבנן: בפסח קורים בפרשת מועדות שבתורת כוהנים... ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מעניינו של הפסח.
במשנה לא נאמר במה קוראים בימי חול המועד וביום האחרון של הפסח, כפי שנאמר לגבי חג הסוכות. רק בתוספתא נאמר שקוראים בענייני הפסח שבתורה. יש דעות שונות בבבלי מגילה לא,א מה הם ענייני הפסח ומה סדרם. יש מי שפירש, שהמשנה מתכוונת לכל ימי הפסח, שכל ימי הפסח חוזרים וקוראים אותה פרשת מועדות שבתורת כוהנים. אך ניתן גם להניח, שלפי המשנה אין קוראים אלא ביום הראשון של הפסח, כי חול המועד של הפסח והיום האחרון אין בהם כל שינוי בסדר הקורבנות, ואף את ה'הלל' לא קראו בארץ ישראל בימי התנאים ובימים שלאחר מכן לא בחול המועד של הפסח ולא ביום האחרון. אם נקבל פירוש זה, יהיה בו גם כדי להסביר מדוע צורפה לקריאה של היום הראשון אף פרשת הנפת העומר ולא השאירוה לקריאה של היום הראשון של חול המועד, היום שבו הניפו את העומר: יום הנפת העומר לא היתה בו קריאה, ולקביעת יום ההנפה היתה חשיבות רבה, לכן המשיכו ביום הראשון אף את קריאת פרשת הנף שנעשית ביום שלאחריו. בימי עריכתה הסופית של התוספתא כבר קראו כל ימי חג הפסח בענייני הפסח שבתורה. בירושלמי אין כל התייחסות לקריאה בשאר ימי הפסח, אך ייתכן שאין זה אלא מקרה, שכן אין הסוגיה בירושלמי דנה כלל בקריאה של פסח ("משנת ארץ ישראל", תענית ומגילה, עמודים 339-340).
מנהגם של בני ארץ ישראל (בתקופת הגניזה) ביום טוב ראשון של פסח היה לקרוא ב"שור או כבש" (ויקרא כב,כו). הם קראו ביום שני של חג ב"כי תבואו אל הארץ" (ויקרא כג,ט), היא הפרשה המדברת בהנפת העומר. ביום השלישי קראו ב"זאת חוקת הפסח" (שמות יב,מג). ביום הרביעי קראו ב"במדבר סיני" (במדבר ט,א). ביום החמישי קראו ב"שמור את חודש האביב" (דברים טז,א). ביום השישי קראו ב"אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב,כד). ביום השביעי קראו בפרשת "בשלח" ("תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראליים בתקופת הגניזה", עמודים 320-321).
• • •