פתח עינים על עירובין · דף 54a

ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח אברים וכו'. פי' כי הלומד בקול ודיבור הוא יחוד קבה"ו כי הקול רומז לאות ו' והדיבור לאות ה' היא השכינה. והקול רומז לויו סימנא דחיי כמ"ש בזהר הקדוש וז"ש רז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. דכאשר ישראל עוסקים בתורה בקול הוא רומז לחיים ואי אפשר לעשו לגזור גזרות כי גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה על ידי לימוד בקול ואי איכא גזרות אין כאן חיים דחיי צער אינם חיים. וגם הלומד בקול הנה תורה יוצאה מהקנה שלא נפגם בחטא אדה"ר כי הקנה אינו נהנה מאכילה רק הוא להוציא קול ואדה"ר לא דיבר רק אכל מעץ הדעת ופגם הושט וכל האברים ועמד קנ"ה במקומו בלי חטא אך חוה בעץ הדעת פגמה גם הקנה שדברה לאדם שיאכל וז"ש כי שמעת בקול אשתך. ולכן רבקה שהיתה גלגול הוה אמרה ועתה בני שמע בקול"י לתקן אשר פגמה בקול. ויען כי חוה פגמה גם בקול הנחש הטיל בה זוהמא וטומאתה חמורה כי עוד היום נשים נדות וזבות שאין טומאה חמורה מזה כמ"ש בזהר הקדוש. וא"כ הלומד תורה בקול מהקנה שלא נפגם אם הוא לשמה עושה גדולות בונה בשמים מעלותיו ומיחד קבה"ו וממשיך מוחין דאבא והוא מתחבר בשכינה ועי"ז נשמרת מהקלי' וז"ש ערוכה בכל שאם התורה ערוכה ברמ"ח אברים אז אני קורא על השכינה שהיא ערוכה נבנית בכ"ל יסוד שיש יחוד ע"י מוחין דאבא ואז ושמורה שהיא נשמרת מקלי' כי באור פני מלך חיים ומדה כנגד מדה התורה נשמרת בקרבו גם לשו"ן גימט' שכינה כי ע"י לימוד בפ"ה רמז לשכינה הנקראת פ"ה ע"י לשון גימט' שכינה והוא תקון גדול. והלומד בלחש מפסיד כל השבח הזה כי לחש גימט' ישכח ואינו זוכה למקום הזכירה:
ומתוך הדברים אפשר לתת טעם מלבד הפשוט לאשר הנשים לא נצטוו בתלמוד תורה דמאחר שחוה פגמה בקול שדיברה לאדם לאכול לא נאה להם ללמוד בקול הקנה שנפגם ואין בהן כה לתקן על ידי התורה כמו האנשים שלא פגמו הקנה דיש להם כח ללמוד בתורה וזוכים לכמה מעלות. ואפשר דמשום הכי ברוריא שלמדה תורה הרבה והעמיקה מאד מאחר שקולה מהקנה פגום לסוף נחנקה שהוא מקום שיוצא הדבור. אמנם היא סברה לתקן הקנה אשר נפגם ונזהרה הרבה בזה ולכן בטשא בתלמיד זה שיקרא בקול רם ודוק הטב כי הכל מיוסד בהקדמות אמיתיות מזהר הקדוש ומהמקובלים וא"ש ההי"ב:

שנתחייב שריפה למקום. פירש הרב עיון יעקב שהורה הלכה בפני רבו כמיתת בני אהרן וכו' וזה כונת הפ' ויען יהושע משרת משה וגו' אדוני משה כלאם דהוי כמורה הלכה אפ"ה לא נשרף דהיה משרת משה אבל מ"מ נענש שלא הי"ל ולד וכו' עכ"ל ועם האדון הסליחה דא"כ למה מתו בני אהרן הרי תלמידי משה רבינו הם. וכן כל תלמידי הגדולים יהיו פטורים. וענין יהושע אינו מורה הלכה אלא מותיב מלה קמיה רביה ודוק:

א"ל שמואל לרב יהודא שיננא וכו' אל תקרי למוצאיהם וכו' אם יש לך הטיב לך וכו' עיין מה שכתבתי בעניותי אנכי איש צעי"ר בס' הקטן דברים אחדים דף ס"א ע"ד ודף ס"ב בס"ד:

אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבשם הזה שהכל מתבשמין ממנו וכו' אפשר במ"ש הרב הקדוש בראשית חכמה בפי' ונפשי כעפר לכל תהיה שיהיה כעפר שהכל דשין בו והוא מועיל לכל בבנינים וזרעים ע"ש וזהו שסיים פתח לבי בתורתך להבין הדברים על בוריין וטעמן ונימוקן. ואמרינן דהרוצה לזכור הלכה לימא בה טעמא וכיון שלבו פתוח אומר טעמים וציצים ופרחים לתורה ואינו שוכח. וז"ש אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין והוא מועיל כבשם שמתבשמין ממנו מעין דוגמא פי' ונפשי כעפר שדשין ומועיל תלמודו מתקיים בידו כמדובר. א"נ אפשר במ"ש הרב הנז' דהשפל רוח מאד רוח אלהים תלמדנו ע"ש ובשגם אינו שפל רוח רק הוא עניו ונח לבריות ודאי חכמתו מתקיימת דאמרו ז"ל האי מאן דיהיר חכמתו מסתלק' ומדה טובה מרובה דבהיות עניו ורצוי אחיו חכמתו מתקיימת וז"ש כערוגה שהכל דשין שהוא שפל רוח מאד ואפילו אינו בסוג זה רק כבשם שהכל מתבשמין ממנו והוא נח ורצוי לכל חכמתו מתקיימת כל קבל דמאן דיהיר מסתלקת לעניו ונח לכל חכמתו מתקיימת כדאמרן:

ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא. אפשר דדריש כל גיא בין שתמיד הוא שפל בין שנתגאה ואח"ך השפיל עצמו ינשא ותיב' כל קדריש ועמ"ש הרב מהר"י פינטו זלה"ה: