אית דבעי מימר שבאה לו שמועה קרובה בשבת. התוס' בדף י"ז ע"ב ד"ה כשחל שמיני בשבת כתבו כגון ששמע שמועה קרובה דקבורתו לא היה בשבת ובירושלמי מוקי לה בשגררתו חיה ונתיאשו מלקברו בשבת דמונין לו משעה שנתיאשו. ולכאורה הא האי אוקימתא דשמועה קרובה ג"כ נקט הכא ומשמע נמי דלמסקנא איתאמרת ונראה דכמתרצים דבריהם נקטי להא וכלומר דאיכא נמי אוקימתא אחריתא בירושלמי אלא דלא ניחא להו אלא הא דשמועה קרובה דעל שנתיאשו קשיא דודאי בשבת לא היו מחפשין אחריו לקברו וא"כ מסתמא היה היאוש מע"ש ואין השמיני בשבת ודוחק לומר דאכתי בע"ש לא נתייאשו מלבקשו לאחר השבת דא"כ לא היה להם להתיאש בשבת מאחר שהיום אינם יכולים לחפש אחריו והלכך לא הביאו אלא לאוקימתא דשמועה קרובה דאידך שנסתם הגולל עם חשיכה וע"י עכו"ם ג"כ דוחק הוא:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 59c03f2d56a9c6eb9800fa7dbe99b3d640cad9db0cdec1db19b91f609135e647