מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

ניחא על המעיין שלא יצא בתחלה וכו'. בבבלי איפכא הוא דפריך דלמה לי למתני מעיין שלא יצא בתחלה השתא יש לומר שיצא בתחלה דאתי לאינפולי משקין ממעיין שלא יצא בתחלה ולא אתי לאינפולי מיבעיא ומשני דקמ"ל דאפי' שלא יצא בתחלה בית השלחין אין בית הבעל לא וכדמסיק התם דמוקמינן להמתני' כר' יהודה דהיינו חכמים דהתוספתא והכא דפריך מעיין שיצא בתחלה מ"ט שרי והלא טירחא איכא דדילמא אתי לאינפולי ובעי לשנויי דמתני' כר"מ וכלומר מדחזינן לר"מ דמיקל ושרי אפי' לבית הבעל ה"נ מיקל הוא דלא חייש דלמא אתי לאינפולי דחי לה ר' יוסי ואוקי למתני' כדברי הכל ובשנויא דחיקא כשהיה אחד וכו' ומשום דלא מסתברא ליה למימר אליבא דר' יהודה דאפי' שלא יצא בתחלה בית הבעל לא וכדאקשי התם וממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר' יהודה וכו' ומהדר התם דא"כ מתני' אמאן תרמייה והיינו דלא בעי התם לאוקמי כר"מ דהא בית השלחין קתני ומשמע לדוקא הוא דקתני:

אבד וטרח מה אמרי בה רבנן וכו'. משמע דפשיט לה שהכל תלוי בזה אם הוא דבר אבד מותר לתכמים ואע"ג דאית ביה טירחא ולקמן בהסוגיא לא משמע הכי דהא קאמר במועד לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח והכי נמי מסקינן מהבבלי דקאמר ואפי' במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן ומסיק לה כר' יהודה והלכתא כוותיה ובריש מכלתין כתבתי דאיכא למימר דהסוגיא דלקמן אתיא כמ"ד דאיסור מלאכה במועד יש לו עיקר מד"ת ואנן קיי"ל דאף מלאכה האסורה במועד אינה אלא מדבריהם כדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל וכן דעת רוב גדולי הפוסקים וכן הרא"ש הקשה על האי ברייתא דריש הסוגיא באין דורשין דיליף איסור מלאכה במועד מקרא את חג המצות תשמור שבעת ימים וכתב היאך דרש מחג המצות תשמור לאיסור מלאכה בחול המועד וכלומר דשמא על שמירת המצה קאמר קרא אלא רמז בעלמא הוא' לאסמכתא וע"כ לומר דאף דמדבריהם הוא כדתפסו לעיקר כהך תניא אידך דמוזכר לעיל ושלא מסרן הכתוב אלא לחכמים מ"מ הואיל ורמיזא באורייתא ראו חכמים להחמיר כל היכא דאיכא טירחא יתרא ואע"פ שהוא דבר האבד וכ"כ המרדכי בריש מכלתין: