רש"י ד"ה מאי רגלים לדבר איכא. וש"מ דקסבר ר"ש כו' ברה"י תולין. וכ"כ התוס' כאן בסד"ה ושניהם. אבל בסוטה (כח) בתוס' סד"ה אינו דין מוכח דגם לר"ש ס"ט ברה"י טמא ודאי ע"ש:
קריאה במקור
רש"ש על נדה · דף 3a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה משמשת במוך. ג' נשים כו'. לכאורה קשה א"כ מאי פריך דלמא סבר כר"א דאמר בהו ד"ש מחמת שהן מסולקות מדמים. וי"ל דפריך מראיה שניה דמודה בה ר"א:
תד"ה ושניהם. ור"ש נמי דגמר חבית מטומאה הא לא שייך מידי לסוטה. גם אמקוה גופה המ"ל מנ"ל דתולין ברה"י כיון דמסוטה לא יליף דהתם רגלים לדבר. ובתירוצם הזכירו גם מקוה:
בגליון ד"ה ואב"א. דהלכות טומאה גמירי לה כדאמרי' בסוכה בפ"ק. כצ"ל. והוא שם (יח):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7c1ee84012b8f919f25ad010d217fb96b1d0340b5b0143e443bb357712f15f31