רש"ש על נדה · דף 14b

גמרא אר"ז כשטימא רבי כו'. כ"נ דצ"ל בלא ו':

שם והא אח"כ קתני ה"ק כו'. ק"ל מדוע אינו מפרש כדי שתרד מה"מ כו' ואח"כ כו' דר"ל דבין בכדי שתרד ובין אח"כ מחלוקת ר"ע וחכמים וכמו דאיתא בברייתא דמייתי לקמיה וכן כששהתה מעל"ע כו'. ונ"ל למחוק הו' דמן ואח"כ במשנה וצ"ל אח"כ וכמו דאיתא בגמרא כאן והא אח"כ קתני בלא ו'. וכן בהתירוץ דה"ק ודו"ק: ודע דהרמב"ם בפה"מ מפרש המשנה כר"ח וכ"פ בחבורו וכן פי' הא"ר. וכן בדין דהא אסיקנא לר"א בקשיא. ותמיהני על התוי"ט (וכ"נ מפי' הרע"ב) שפי' כאוקימתא דר"א. וכן פרש"י לקמן (ס ב) בד"ה בעלה בא"ת. ועי' לח"מ בפ"ה מהל' שגגות ה"ו:

רש"י ד"ה (א"ל ר"ח) [אף אתה] . דאי ודאי ראייה הואי מגופה כדקאמרת כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בעינן חתיכה מב"ח. ונודע ששתיהן היו במטה כו'. כצ"ל:

תד"ה מאי אחר. ותימה כו'. הלח"מ בהל' שם הנ"ל יישב תמיהתם לנכון ע"ש: