גמרא הוי וסת שאמרו לקנוח ולא לבדיקה. בפשוטו נראה דה"ק כיון דבעינן שיהיו תכופין כ"כ זאח"ז. לכן בדיקה שהיא הכנסת העד לחורין ולסדקין א"א שתהא תכופה כ"כ. ופרש"י בזה דחוק:
קריאה במקור
רש"ש על נדה · דף 12a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה כדי. אלא דכבר השיב לו כו'. אולי היה בגירסתם גם בעיא זו ר"ז מר"י. וכ"מ שהיה גי' הראב"ד בפ"ד מהל' א"ב הט"ז:
תד"ה מהו. מה שנראה מהמהרש"א דלל"א שבפרש"י הבעיא היא אי סגיא בתביעה אי דבעי בדיקה דוקא. לא נהירא דהא רש"י כתב דס"ל דבאין מן הדרך לאו דוקא כו' א"כ משמע דלהברייתא אפי' תביעה ל"צ. דתביעה אינה אלא בבא מה"ד וכמש"כ התוס' לעיל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7c1ee84012b8f919f25ad010d217fb96b1d0340b5b0143e443bb357712f15f31