רש"ש על נדה · דף 18b

תד"ה למעוטי רובא דאיכא כו'. א"נ כו' לא הוי רוב גמור כו' כיון דהריעותא באה מגופה. ק"ל א"כ אמאי מיעט למסקנא רובא דר"י. הא התם הוי ג"כ הריעותא מגופה. וי"ל:

תד"ה רוב. והא דאמר בפ"ג דטהרות כו' שאני אומר אדם טהור כו'. לפנינו שם הגי' אחר לקטן ועמש"כ בקדושין שם. ואף דלגי' שלפנינו משמע דתלינן דאחר לקטן מהשושנים אלו שהן במקום טומאה וא"כ נטמא ט"מ ומטמא את התינוק טומאת ערב ואיך חתרו התוס' לתרץ דטהור לגמרי די"ל דתלינן שהושיטן ליד התינוק מרחוק דלא נגע בו. או שתלשן בפשוטי כ"ע ולא נטמא גם הוא:

תד"ה למעוטי רוב דר"י. ה"מ למפרך הניחא כו' דכעין זה פריך לקמן (כב ב). כצ"ל. וק"ק דזה לא שייך לומר אלא היכא דבלא"ה פריך שפיר. אבל הכא לא פריך עליה מידי ונשאר קיים במסקנא. ואולי כוונתם דה"נ מצי לתרוצי כדלקמן דלל"א לא מתני הא דריו"ח דהכא בהאי לישנא:

בא"ד דל"ל דה"ק רוב כו' דהא כו' דמביאה קרבן ונאכל כו'. בתור"ע אות י"א דחה ראייתם די"ל דהתם ספק הוי ולד ואת"ל דלא הוי ולד מ"מ הוי רוב דע"י פה"ק בא דם כו' ע"ש. ול"נ דאין זה דיחוי דא"כ דנחשוב זה לס"ס מ"ט דת"ק דסבר דאינו נאכל. אבל נראה דאישתמיטתיה במחכ"ת דר' יהושע סבר בכריתות (ד' יט) דבעינן שיודע לו במאי חטא. ולא מצינו מי שחילק בין חטאת שבאה על חטא לבין חטאת שבאה לאשתרויי בקדשים אלא לר' יוסי שם (דף ז ב) ולית הלכתא כוותיה. אבל זה יקשה גם על הברייתא גופה. ואולי סברת ר"י כיון דודאי ראתה. אין ספק לידה מוציא מידי ודאי זיבה: