תוספות רי"ד על יבמות · דף 69b

מתניתין האונס והמפתה והשוטה לא פוסלות ולא מאכילות ואם אינן ראוין לבא בקהל ישראל הרי אלו פוסלת, כיצד הי' הבא על ב"כ תאכל בתרומה עיברה לא תאכל נחתך העובר במעי' תאכל, הי' כהן שבא על ב"י לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל, ילדה תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב. פי השוטה אפי' ע"י חופה וקידושין אינו פוסל ואינו מאכיל שאי קנינו קנין אפילו מדרבנן ואם אינן ראוין וכו' הרי אלו פסולין שנתחללה בביאת פסולה לה. הי' ישרלא שבא על בת כהן באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין עיברה ל"ת שהעובר פוסל כדתנן לעיל, נחתך העובר במעי' תאכל וה"ה אם ילדתו ומת עוברה ל"ת כדכתיב ויליד ביתו ילוד מאכיל שאינו ילוד אינומאכיל נמצא כחו של בן גדול משל אב שהאב אינו מאכיל בביאתו ובנו מאכילה:

תנינא להא דת"ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום, פי' דוקא לחרשת וקטנה תיקנו רבנן קדושין אבל לשוטה ולקטן לא:

איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו, רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי א"ר בבא כ"ע לא פליגי דבתריה דידה שדינן לי' והכי איתמר ארוסה שעיברה, פי' והארוס אור לא באתי עלי' והיא אומרת מארוסי נתעברתי ר"א הולד ממזר וש"א הולד שתוקי:

ומפרשי' מילתא דשמואל בקידושין מאי שתוקי בדוקי כדתנן א"ש הי' קורא לשתוקי בדוקי, פי' דבדקינן לי' לאימי' ואי אמרה לכשר נבעלת. נאמנת וה"נ כיון דאמרה מארוסי נתעברת נאמנה, ואמרי התם א"ר הל' כא"ש וכיון דקם שמואל כא"ש הל' כוותי', והכי מוכח נמי בפ"ק דכתובות. ור"ח ז"ל כתב הל' כרב באיסורי ואינו נ"ל דבפירוש מוכח התם דהל' כשמואל:

מתניתין העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע. כיצד ב"י לכהן וב"כ לישראל וילדה ממנו בן והללך הבן ונכבשעל השפחה וילדה ממנו בן ה"ז עבד. היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה ב"כ לישראל תאכל בתרומה פ' העבד פסול בביאתו כדאמרי' אבל משום זרע אינו פוסל דלא זרע דבן מיקרי אלא דשפחה דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' ומ"ה תני נכבש דכובש זרעו להיות עבד:

מתניתין ממזר פוסל ומאכיל כיצד ב"י לכהן וב"כ לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת לישאת עבד ונשאת לנכרי ה"ז ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה ב"כ לישראל ל"ת בתרומה: