איבעי' להו ע"א בקטטה מהו. טעמא דע"א משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר או דילמא דע"א משום דהיא גופה דייקא ומינסבא: והכא כיון דאית לה קטה לא דייקא. ואיתקום בתיקו ותיקו דאסורא לחומרא ולא מהימן.
קריאה במקור
תוספות רי"ד על יבמות · דף 116b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר' יהודה אומר לעולם אינה נאמנת וכו' ההיא דאתאי לבי דינא דר' יהודה אחרו לה ספרי קרעי מאניך סתרי מזייך אלפוה שקרא. ומהדר אינהו כרבנן ס"ל סברי תעביד הכי כי היכי דלישרייה.
מתניתין בה"א לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להן ב"ש א' הבאה מן הקציר וא' הבאה מן הזתים וא' הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אל אבהוה חזרו ב"ה להורות כב"ש ואפי' ממדינה למדינה דשכיח שיירתא ומירתתא לשקר. ירושלמי למה קציר א"ר מנא דאונסיה שכירו שאין החמה קודחת על ראשו של אדם אלא בשעת הקציר כדכתיב ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי וגו' ורבנן אמרי דרחשא שכיח.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tosafot Rid, Jerusalem 1931
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7c42b07ebeb1d49412d8bbe4c2ab98399c03c408133994f003b70fb6ceaa640e