פסקי הרא"ש על חולין · פרק 1 · הלכה 17

ת"ר הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר. ר' חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. ובתוספתא קתני הרי שאבדו או שנגנבו. ואע"ג דגנב. לא חשיד למיכל איסורא ומסיק דכולי עלמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ובבית דכולי עלמא לא פליגי דשרי. באשפה שבשוק דכ"ע לא פליגי דאסור. כי פליגי באשפה שבבית מר סבר אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית ומר סבר אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית. ובפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כד:) מוכח דפליגי נמי בשוק בלא אשפה. והלכה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי. דאמר התם רבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירו לו משום שחיטה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי דתניא הרי שאבדו גדייו וכו' ומוקי לה ברוב ישראל או ברוב עובדי כוכבים ורוב טבחי ישראל וההוא דאבדו לו גדייו מיירי דרוב גנבי העיר ישראל נינהו: וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן וכו' מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא ר' נתן היא דתני אושעיא זעירא דמן חבריא זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רבי נתן מכשיר וחכמים פוסלין. הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כר' נתן. ודוקא שזרקה או הפילה. אבל נפלה ושחטה כדרכה פסולה דזביחה מכח גברא בעינן:

מתני' השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשירה:

גמ' השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהי לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה ואמר רב פפא כשאבוקה כנגדו. אמר רב אסי דיקא נמי דקתני התם דומיא דיום והכא דומיא דסומא שמע מינה: