פסקי הרא"ש על חולין · פרק 7 · הלכה 34

וכן חתיכה הראויה וכו'. ואמאי תבטל ברובא הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מאי איכא למימר. חתיכה הראויה להתכבד בפני האורחים שאני וא"ת והתנן בפ' בתרא דמס' ע"ז דף עד. אלו אוסרים בכל שהוא כו' וקאמר עלה בגמ' תנא מאי קחשיב אי דבר שבמנין קחשיב ליתני נמי חתיכת נבילה ואי איסורי הנאה קחשיב ליתני נמי חמץ בפסח ומשני תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וקאמר נמי התם הרי אלו אסורים למעוטי דבר שבמנין ולא איסורי הנאה אי נמי איסורי הנאה ולא דבר שבמנין. אלמא חתיכה נבלה בטלה. וי"ל דהתם לא קאמר אלא דלא חשיב במתניתין אלא מידי דאית ביה תרתי ולא משום דסבר דמידי דלית ביה תרתי דבטלי. והא דקאמר למעוטי פי' דלא קחשיב להו. וכה"ג אמרינן בריש פ"ק דב"ק דף ה. דקאמר מנינא דמתניתין למעוטי דרבי חייא ודרבי חייא למעוטי דר' אושעיא ולאו משום דפליגי דכולהו מודו דכולהו כאבות לשלם ממיטב. והא דאמר בפרק הערל (יבמות דף פא:) חתיכה של חטאת טמאה במאה של חטאת טהורה תעלה. י"מ משום דחטאת טמאה אסורה בהנאה ולא הוי חתיכה הראויה להתכבד לפני האורחים עובדי כוכבים. והא ליתא דהא חתיכת בשר בחלב אמר בפ' בתרא דמס' ע"ז דף עד. דלא בטיל משום חתיכה הראויה להתכבד אע"ג דבשר בחלב אסור בהנאה אלא ודאי כל דבר הראוי להתכבד אם היה מתבטל חשיב ולא בטיל. וחטאת טמאה שנתערבה בחטאת טהורה אפילו נתבטל מה שראויה להתכבד בפני אורחים כהנים לא חשיב ליה שאינם מחזיקין טובה זה לזה שכולן שוין דכתיב לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו ואע"פ שנחלקו למשמרות וחולקים בגורל היינו משום דלא ליתו לאינצויי. אבל רגילין היו לאכול כל אחד עם חבירו שלא יבואו הקדשים לידי נותר. וחטאת בשל חולין קאמר התם דלא תעלה ורב אלפס שלא הביא זו המשנה דגיד וחתיכות נראה דסובר דחתיכת נבילה בטלה וסובר כמתניתין דמס' ע"ז דתרתי בעינן דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכן מוכח מתוך דבריו בפ' בתרא דמסכת ע"ז וליתא דבכל דוכתא משמע דחתיכה הראויה להתכבד לא בטלה. ועוד הארכתי בזה בפרק בתרא דמסכת ע"ז סימן ח: