פסקי הרא"ש על חולין · פרק 10 · הלכה 2

היו לו שני מינין שחופות ולבנות מכר לו שחופות ולא לבנות זכרים ולא נקיבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו:

גמ' לאו משום דשני מינין הוו ונמצא שלא שייר המוכר מאותו המין הילכך לוקח חייב. דזכרים ונקבות ודאי חד מינא נינהו. אלא עצה טובה קמ"ל שיקנה המוכר מן הלוקח צמר של שחופות שאינו טוב כמו לבנות. וכן של זכרים. ויתן של זה לעצמו ושל זה לעצמו: תנא לא שילבננו ויחננו לו אלא כל שאילו ילבננו כהן יעמדו על חמשה סלעים כדי לעשות ממנו בגד קטן. אתמר גזז ומכר ראשון ראשון רב חסדא אמר חייב. רב נתן בר אושעיא אמר פטור. רב חסדא אמר חייב כל חדא וחדא צאנך קרינא ביה ורב נתן בר אושעיא אמר פטור בעידנא דמלי שיעורא בעינן צאנך וליכא. תנן הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור הא צאנו ליגזז חייב. אמאי הא כל חדא וחדא בתר דגזזה נפקא ליה מרשותיה. תרגמא רב חסדא אליבא דרב נתן בר הושעיא כשהקנם לו כל שלשים יום ונראה דהלכה כרב חסדא דפשטא דמתניתין אתיא כוותיה . ואע"ג דאמר רב נחמן בר יצחק דהאידנא נהוג עלמא כרבי אילעאי בראשית הגז ופרישנא דהוא הדין במתנות הא האריכו רבנן בהלכותיהן משום דרב נחמן בר יצחק לא פסיק בהדיא הלכתא אלא אמר דנהוג עלמא הכי ואי איכא דוכתא דלא נהוג שידעו הלכותיהן: הדרן עלך ראשית הגז