תניא הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה. ואחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו. ודלא כרב אחא בר יעקב דאמר אין מזמנין עובד כוכבים על בני מעיים. משום דאמר ריש לקיש שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה משום דכמנחא בדיקולא דמיא וה"נ הני בני מעיים הוי כאילו נחתכו מן הבהמה קודם שמתה ואסורין לעובד כוכבים משום אבר מן החי כל התלוי בקנה ובוושט אבל ישראל שחיטתו מתרת. וליתא נמי לדר"ל אלא כבעיותא של רבי זירא דסבר יש טרפות לחצי חיות שלא חזר בו מבעייתו. ומה שהקשה לרבה וכי מאחר שנולדו בה סימני טרפה התרתה. לדבריו דרבה קאמר וליה לא ס"ל. וכן ר"ל שאמר שני דברים שסותרין זה את זה. ההיא דכיון ששחט במקום חתך וכו' והך דשחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה. ולא ידעינן הי מינייהו דאחריתא הלכך עבדינן לחומרא:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על חולין · פרק 2 · הלכה 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מתני' השוחט בהמה וחיה ועוף ולא יצא מהן דם כשירה ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם. רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 34d74b0a9844fd9d5ac62957260756f2b3807de7a079d6c371e4483080ef1167