פסקי הרא"ש על חולין · פרק 8 · הלכה 20

מתני' צורר אדם גבינה ובשר במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה. רשב"ג אומר שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין:

גמ' וכי נוגעין זה בזה מאי הוי צונן וצונן הוא. אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי. שני אכסנאין וכו' אמר רב נחמן בר אמי ל"ש אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסורין. תניא נמי הכי רשב"ג אומר שנים שנכנסו לפונדק אחד זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום זה בא בחתיכתו של בשר וזה בא בגבינתו אוכלין על שלחן אחד ואינן חוששין. ולא אסרו אלא בתפיסה אחת. תפיסה אחת סלקא דעתך אלא כעין תפיסה אחת ואם יש דבר מפסיק בינתים לא הוי כעין תפיסה אחת. כי ההוא דמסכת ע"ז פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ.) גבי מרקוליס דאמר כאן בתפיסה אחת כאן בשתי תפיסות היכי דמי שתי תפיסות כגון דאיכא גובהה ביני וביני. ולכך נוהגין עכשיו שנים שאוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה שמניחין לחם או קנקן לעשות מחיצה ביניהם להיכירא או אוכל על מפה אחרת דהוי כעין שתי תפיסות. וי"מ בתפיסה אחת שהן בהוצאה אחת כמו אחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלז:) ופריך תפיסה אחת סלקא דעתך מה לי הוצאה אחת ומה לי שתי הוצאות אם מכירים זה את זה. ולפירוש זה לא מצינו שהן מותרין על שולחן אחד מחמת הפסק שיש ביניהם: א"ל רב יימר בר שלמיא לאביי אחין ומקפידין זה על זה מהו. ומסיק דאסורין: