ואמר רבא האי ריאה דדמי לאופתא טריפה איכא דאמרי בחזותא ואיכא דאמרי בגישתא ואיכא דאמרי דשיעא כאופתא דלית לה חתוכה דאוני. פירש רש"י והיכא דלא מיחתכא באוני בחתוך גמור וסדק אלא כמין מראה הפרש ניכר בו כשירה דלאו שיעא כאופתא היא. והרמב"ם ז"ל כתב נמצאו שתי אונות כאונה אחת ואינן נראות כשתים דבוקות והיה ביניהם כמו עלה ההדס בין בעיקרן בין באמצעיתן בין בסופן כדי שיוכר שהן שתים דבוקות מותרות. ואם לאו הרי זו אסורה וטריפה ויש שכתב אי סריכי מעיקרן ועד סופן מייתינן סכינא ומפרקינן להו אי מפקי זיקא בינייהו חדא היא וטריפה ואם לאו כשירה ולישנא דגמרא משמע כפירוש רש"י דאי ניכר הפרש כל דהו לאו שיעא כאופתא היא וכן עיקר וכן הסכים בעל העיטור:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על חולין · פרק 3 · הלכה 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 34d74b0a9844fd9d5ac62957260756f2b3807de7a079d6c371e4483080ef1167